כישלון ההפקרה – ממשלה בלי מנדט מוסרי וציבורי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. קודם הוציאו אותי מהמליאה בגלל הכיתוב "התקווה תנצח". ההמנון שלנו, חזון הכיסופים למדינתנו, שהיא נס גדול, הפך להיות משהו קונפליקטואלי בכנסת הזאת.

חס וחלילה שתפסיד. היא תנצח, אמיר אוחנה. התקווה תנצח.

אבל אני רוצה להגיד לך שהחולצה האדומה שלי הרבה יותר פוליטית. אם אתה מאשר את זה, הכול טוב. בכל מקרה, בוא נהיה רגע בעניינים היותר-רציניים והאי-אמון החשוב הזה.

אני אפתח דווקא בסיכה שיש לי כאן על הבגד. הביאה לי אותה ביום שבת בכיכר החטופים ויקי כהן, אימו של החייל החטוף נמרוד כהן. סמל החטופים עם כנפיים – סיכה שיוחדה לחיילים החטופים בעזה, החיילים החטופים שהופקרו, שהפכו לכלי פוליטי. אני רוצה להגיד משהו שהוא קשה, אבל יש לומר אותו, כי זה האחים שלנו שם שמעונים בעזה. החטופים נחטפו על ידי חמאס, אויב מר, אויב שצריך למחות מעל פני האדמה, אבל הם מוחזקים כבני ערובה בידי נתניהו. מי שחשף לנו את זה הוא הנשיא טראמפ. מול כל העולם הוא חשף לנו שסיום המלחמה ועסקה להשבת החטופים והצבת חלופה מדינית לחמאס, כן? מיגור החמאס גם בכלים מדיניים של הסדר אזורי – לא רק בנוכחות ביטחונית אין-סופית, אלא גם על ידי דיפלומטיה חכמה – קשור למשפט של נתניהו. ואם המשפט של נתניהו לא מסתדר, אז הילדים שלנו שלוחמים בעזה והחטופים לא יחזרו. כי המשפט שלו לקח מדינה שלמה כבת ערובה, ואנחנו רואים את זה. הוא לקח את הדמוקרטיה הישראלית כבת ערובה, ואת הכלכלה הישראלית לקומבינות למקורבים, וגם את המלחמה, מלחמה שהייתה צריכה להסתיים מזמן.

טראמפ חשף לנו את אי-כשירותו של נתניהו; אדם שקושר את גורלה של המדינה בגורלו האישי. מי אתה, נתניהו, שתקשור את הגורל של הנס הזה שנקרא ישראל בגורל שלך? אתה אדם מושחת. תטפל בזה במשפט שלך. אל תהרוס את המדינה הזאת. האיש שמתנה את הצלת החטופים במשפט שלו.

המשפחות אמרו כל הזמן: יש פה פוליטיקה על גב הילדים שלנו. הן צדקו. כולנו חבים להן סליחה גדולה שלא זעקנו יותר כשהן אמרו לנו את זה. אמרו לנו את זה וצדקו. תראו, טראמפ הודה בזה. ואני רוצה שתחשבו על זה שוב ושוב ושוב: נתניהו מכר את מדינת ישראל ואזרחיה על מזבח המשפט שלו.

אני רוצה שכל אזרח כאן לא יברח יותר מהאמת, לא יתרץ, לא יביא לנו עוד דף מסרים אלטרנטיבי. זה נאמר, זה פורסם. התנאי לסיום המלחמה, להצלת כל החטופים והשבתם ולהסדר מדיני שייתן לנו פה שקט וביטחון תלוי במשפט של האיש הזה. זה לא יכול להיות. זאת לא מנהיגות, זה טירוף הדעת, מעבר לזה שאף אדם לא רשאי להתערב במערכת המשפט, וכולם שווים בעיני החוק. אני שמה את זה אפילו בצד, ואני רוצה רגע לומר את טירוף הדעת שנעשה כאן.

אני דווקא אנצל את הבמה הזאת, את האי-אמון הזה, ואני אפתח את דבריי ואפנה למצביעי הליכוד. אני רוצה לדבר אליכם, מצביעי הליכוד ובנימין נתניהו – אני רוצה להזכיר לכולנו את ה-80% המשותפים שאין עליהם מחלוקת, ואת אחת ההבנות הבסיסיות שלנו, שהחיים קצרים. אין לי ספק שאם בעוד כמה שנים נסתכל על התקופה הזאת, נדע בעצב שבזבזנו את החיים, שבוזבזו פה חיים על שנאה, על מוות מיותר, על זה שלא שמרו עלינו, על זה שהופקרנו. "ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד". החיים שלנו מתקצרים בעוד אנחנו עובדים יותר ויותר קשה. כי הכול פה יקר ומתייקר, ורק החיים נהיו זולים. אבדה לנו הפשטות של פעם, כי המנהיגים שלנו איבדו כל קשר אליה, ממשלה ששריה עסוקים בפינוקים בחו"ל כשאנשים פה חוששים להיכנס לסופר.

אבל הכי קשה היא ההכרה הזאת שיש לנו פחות זמן ליהנות מהחיים, מהחיים עצמם. אנחנו מחכות שעות במיון בבתי החולים כי אין מספיק מיטות או רופאות או אחיות. אנחנו מחכים חודשים לבדיקות, נשארים בלי טיפולים מצילי חיים. מתקיימים פחות ופחות כי הכול עולה. בעיקר – הניתוק של מי ששכחו מאיפה באו בדרך לשימור הכיסא. אנחנו לא שמים לב, והחיים עוברים לנו.

תפקידו של שלטון הוא לעבוד עבור האזרחים כדי שהחיים שלהם, שלנו, יהיו טובים, כן, טובים. זה כל כך פשוט, בסיסי ומובן, ותגידו לי כמה זה רחוק מהמציאות. אז תגידו, לזה פיללנו? זה חזון הכיסופים של הורינו? זה מה שהם התכוונו? בעיניי, לא חשוב מי יעשה את זה, רק שזה יקרה. שיהיה פה שלטון של בני אדם, שלטון שלא רק רואה ערך לחיים שלנו, אלא דואג שהחיים שלנו יהיו טובים, כי בעבור זה הוא כאן, במשכן החשוב הזה. ומגיע לנו ולילדים שלנו שלטון כזה, שלטון שלא ירסק את הערבות ההדדית, שלא יהפוך את האחים שלנו, שמעונים בשבי, למטרד או לכלי פוליטי, אלא למשימת חייו.

תגידו, אם זה היה בן שלכם, אח שלכם, אבא שלכם, אני לא מאמינה שהייתם מקריבים אותם. זו לא הרוח שמייצגת משפחה. זו גם לא הרוח של ישראל כולה. זו מהות הצעת האי-אמון – לבנות שוב, טוב יותר, מתוקן, חומל. להחזיר לנו את החיים שאנחנו ראויים להם. והממשלה הזאת, בכל תחום, מקשה עלינו את החיים ומזלזלת בהם כמו לא היו שווים דבר. אז גם אם הצבעתם לה – על החשבונות, המחירים והגזרות אי-אפשר לשקר. הם שכחו מהעם, אתם יודעים את זה. הגיע הזמן שהעם ישכח אותם.

מדינה שלא מאפשרת לצעירים לחלום על בית היא מדינה שחייבת שינוי כיוון. לכל אדם מגיע שיהיה לו בית ומדינה שתהיה אחראית לחיים שלו. ההפקרה הזאת פוגשת הכול – את האלימות ברחובות, החינוך המתפורר; איך שאנחנו כועסים וזועמים אחד על השני, כי קשה פה, כי מפחיד פה. זה פוגש אותנו בשירותי הרווחה, הבריאות, בדאגה לשלום יקירנו, בהפקרת החטופים, לפעמים גם בחיי יקירינו. זאת המהות של הצעת האי-אמון. אנחנו רוצים בחזרה את חיינו הקצרים, לחיות אותם בכבוד ובידיעה שיש מדינה שדואגת לנו, שרואה בחיים שלנו ערך, שרואה בחיי אדם ערך, לא במלחמה. אמן. אמן. אמן.

ואסיים – אי-אפשר שלא לסיים ולדבר על הטרור היהודי שמגובה בממשלת חמאס הוא נכס. הממשלה הזאת נותנת חסות לטרור יהודי בשטחים כלפי פלסטינים וכלפי חיילים וכוחות הביטחון. רק אתמול הציתו מוצב צה"ל עם מתקן רגיש לניטור טרור. הם חלק מהעם שלנו, הדבר הזה? נשמע למישהו הגיוני שהם יקבלו גיבוי בחסות הממשלה? שלא יטופלו האנשים האלה שבסופ"ש חנקו חיילים, הכו אותם? אז תגידו מה הייתם אומרים אם הייתי מספרת לכם שמישהו, דמות עלומה, הכתה חיילים, חנקה אותם, שרפה בסיס, הציתה מתקן רגיש, חיבלה להם ברכבים, קראה להם בשמות הכי מטורפים? מה הייתם אומרים עליהם? הייתם קוראים להם מחבלים. רק פה בממשלה הזאת האנשים האלה מקבלים גב, פיצות מחברת כנסת, ביטול צווים מינהליים משר הביטחון. הלך רוח מטורף ומטורלל – עבור מה? עבור ברית פוליטית? הכול פה עובר עבור ברית פוליטית – הארכת מלחמה, חוק השתמטות, הפקרת חטופים, אפילו עידוד של טרור. ממשלה שלא שווה את העם הזה, את הרוח הזאת. ממשלה שחייבת לעוף.