קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב, המליאה אומנם מעט ריקה. אבל אני כל כך מקווה שהנאום הזה ימצא את דרכו לסלולרי של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, כי למה לי להתג'דר לבד בבית ולא לחשוף אמת שבדרך כלל חברי הכנסת לא נוטים לחשוף. אבל הפעם זה בנפשי, והפעם הגיע הזמן שהציבור ידע. אז ציבור יקר שמגיע לנאום הזה, שתפו אותו בהמוניו. כי הנאום הזה הוא לא רק דקלרטיבי. ביחד אנחנו יכולים לעשות שינויים, אם רק תשתפו. שנה וחצי אני מנסה להעביר חוק נורא פשוט, מוסרי, אנושי וצודק, והוא שככל שיש לנו חטופים בעזה, מחבלי נוח'בות לא יוכלו לקבל ביקורי משפחות. אני חוזרת, כדי שזה ישקע לציבור, כדי שהציבור הישראלי יבין איך המדינה הזו מנוהלת מאחורי הקלעים. שנה וחצי, שנה וחצי, אני מנסה להעביר חוק פשוט, אנושי וצודק, והוא שבזמן שאלפי הורים בוכים על קברים, בזמן שנטבחי נובה מתאבדים או משתגעים או הולכים לעזאזל, בזמן שיש לנו חטופים בעזה – הנוח'בות, שאנסו ורצחו, לא יזכו לקבל ביקורי משפחות. ושנה וחצי גורמי הביטחון בישראל, במלחמת התשה מאוד מתוחכמת, מונעים מהחוק הזה לעבור.
הינה הרשימה, ציבור יקר. מעכשיו קחו את הנאום הזה ותתייגו. תייגו את המשרד לביטחון לאומי, שמונע ממני; תייגו את השב"ס, שמונע ממני; תייגו את המל"ל, שמונע ממני; תייגו את משרד המשפטים, שמונע ממני. שנה וחצי הם סוחבים אותי בוועדות. פעם זה לא רוצה – מתפשרים איתו; ההוא מתנגד – מתפשרים איתו; ההוא מתנגד. כל הטענות שלהם באו על מילואן. הגענו למצב שכולם אמרו: אוקיי, מעבירים את החוק, ואז סבב שני, עוד הפעם זה מתנגד, ההוא מתנגד, ההוא מתנגד.
בשורה התחתונה, מדינת ישראל נלחמת בי ובחוק הזה יותר ממה שהיא נלחמת בנוח'בות. אתם, אזרחי מדינת ישראל, חיים במדינה שבמשך שנה וחצי כל גורמי הביטחון בישראל, כולם בזה אחר זה, מתנגדים, פוחדים, מהססים, משקשקים, רועדים מפחד מלאסור על נוח'בות ביקורי משפחות.
כרגע – אני חייבת לומר את זה לזכותו של השר בן גביר – הוא מונע את זה בעצמו. אבל מה יהיה כשבן גביר לא יהיה שר לביטחון לאומי יותר? מה יהיה כשיוחלפו ממשלות? מה יהיה כשיוחלפו שרים? מה יהיה אז? אם המדינה הזו אחרי הטבח, את הדבר הפשוט הזה מסכלת, והיא מסכלת ביודעין ובעורמה – ביודעין ובעורמה – אם את זה היא מסכלת, אז לאן נלך? איך אנחנו, כנבחרי ציבור, נסתכל על המשפחות?
361 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.