קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לא רק שהוא יודע, אפילו יש לו עמדה לגבי זה. ברשותך, ששי, אני אדבר על ירושלים, עיר שעושה את כל ישראל חברים.
זאת לא אמירה, זאת הצהרה, זאת דרישה. בתור בן אדם שחי שנים רבות בירושלים גם זכיתי לנהל את מערכת החינוך בעיר הזאת. אני אוהב בה המון דברים, ואני חייב לומר שכשאני רואה את מצעד הדגלים בירושלים, האינסטינקט הראשוני שלי הוא לחבק, להיות חלק. בתור ילד, נער, בחור, הלכתי במצעד הזה. אבל מה שהיה בשנות צעירותי תופעת שוליים הוא כבר לא תופעת שוליים. כשיש בתוך מצעד של עשרות אלפים כמה אנשים, לא מעט, אבל יש, שפוגעים בדרך בערבים שהם פוגשים, ששרים "שיישרף לכם הכפר", שגורמים לכך שמי שהוא לא יהודי צריך לברוח מהמקום, זה גועל נפש. על זה נאמר "מצווה הבאה בעבירה". וזה לא כולם, זה לא חצי, אבל לפעמים יש מעט שמכתים את הרבים.
לפני כמה שנים עמדתי על מקום שמכונה גבעת התנ"ך. אתה יודע איפה זה, אדוני היושב-ראש? מאחורי תיאטרון החאן, איפה שהכנסייה הסקוטית, יש גבעה. למה קוראים לה גבעת התנ"ך? כי במקום הזה נמצא ממצא קדום ביותר מהתנ"ך. אני לא בטוח, השר אלי כהן, שאתה יודע את זה. הממצא הקדום ביותר מהתנ"ך הוא שתי משכיות כסף קטנות ועליהן קטע, לא מדויק אומנם, של ברכת כוהנים. כנראה אלה שני קמעות מהמאה השביעית לפני הספירה.
אתה יודע עם מי עמדתי שם? עמדתי שם עם שלום, מנהל בית ספר ציוני דתי, עם היתאם, מנהל בית ספר מזרח ירושלמי ערבי, בצלאל, מנהל בית ספר חרדי, ועם תומר, מנהל בית ספר חילוני. הייתי ראש מינהל החינוך של ירושלים. וזו ירושלים – עיר שיש בה כולם; עיר שאנשים לא צריכים להתחבא בה בתוך הבית שלהם כשיש מצעד דגלים כי הם מרגישים בה בבית.
אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, אותך, השר: האם אנחנו מוכנים שזו באמת תהיה ירושלים של כולם? אתה יודע מה, חורה לי עד היום – שם, אז, במתווה הכותל שנתניהו תפר ב-2016, נקבעה פינה קטנה ליד הכותל המערבי, פינה שקראו לה עזרת ישראל, שמי שירצה יוכל להתפלל בה כמו שהוא מבין; לא כמו שאני מתפלל, אבל יוכל, כמו שהוא מבין, להתפלל בה. בגלל לחצים פוליטיים המתווה הזה לא קרה. ואני אומר כאן: רוצים אחדות? רוצים באמת אחדות? אז שכל אחד, לא רק דתי, לא רק חרדי, ירגיש בירושלים בבית. זה המבחן שלנו. אם נעמוד בזה אז זאת תהיה עיר שעושה את כל ישראל חברים. תודה.
375 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.