קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, לפני כמה שעות החברים שלי חברי הכנסת איימן עודה ויוסף עטאונה וגם חברי כנסת מהרשימה המאוחדת, רע"מ, נכחו באספה גדולה שהייתה בנגב. האספה נועדה למחות על הריסת הבתים.
היום במקרה נפגשתי עם קבוצת תלמידים מהנגב שהגיעו לביקור בכנסת, ושאלתי אותם בפתח דבריי: אם נותנים לכם הזדמנות לדבר שתי דקות לחברי הכנסת במליאה, מה הנושא שהייתם רוצים לדבר עליו? וכולם אמרו: על הרס הבתים.
אתמול בכפר א-סיר – מי שלא מכיר את הכפר א-סיר, זה הכפר שגדל וחי בו המנוח חבר הכנסת לשעבר סעיד אלחרומי. חבר הכנסת, שנפטר באופן פתאומי, גר בכפר הזה. מסרו לכלל הכפר צווי הריסה שאמורים להתבצע היום. אנשי המקום, מתוך פחד לשלם עבור עלויות ההרס – הרי מבקשים מאלה שנהרס הבית שלהם, שהורסים את הבתים שלהם, שמחריבים עליהם את עולמם ומשאירים את הילדים לישון בלי קורת גג, עוד מבקשים מהם לשלם עבור עלויות ההריסה – האנשים, מתוך ידיעה שלא יהיה להם כסף לשלם, התחילו אתמול לפרק את הבתים שלהם ולהרוס אותם בעצמם. אתם יודעים מה ההרגשה כשאתה הורס את הבית שלך כי אתה מפחד שיגיעו ויגרמו גם טראומה לילדים?
אתמול בלילה כ-150 ילדים אזרחי מדינת ישראל בנגב ישנו בלי קורת גג – זה מה שעושה הממשלה הזו. היום היו הריסות בעוד שני כפרים בנגב. ואחר כך שואלים את עצמנו למה אנחנו מרגישים שהנכבה נמשכת. כן, נמשכת. כאשר הורסים בסיטונאות, כאשר נותנים את האחריות להריסת הבתים לשר שכל מטרתו זה לדכא את האוכלוסייה הערבית, אני חושבת שברור מאוד שזו מדיניות, שזה לא עניין של חוקים, אלא מדיניות של לגרום לאנשים להתייאש מהיכולת לחיות על אדמתם.
אבל זה לא יקרה. זאת בדיוק הייתה המטרה של האספה שהתקיימה היום בנגב, והאנשים לא יסכימו למדיניות זו.
271 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.