קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מעט מדי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ברכות על המינוי. אתה ראוי, ואני מברכת אותך, חברי הטוב, חברי הנתנייתי. ברכות, אנחנו גאים תמיד לראות אותך כאן, והיום במיוחד. בהצלחה. זה מה שנקרא המשמרת הראשונה.
מקווה שיהיה לך כמה שפחות. לא משהו אישי.
אני רוצה לדבר על האירוע שהיה היום בוועדה לביקורת המדינה. היום ניהלתי את הוועדה במקום חברי חבר הכנסת מיקי לוי, יו"ר הוועדה, וקיימנו דיון מעניין לגבי הליכי מינוי קצינים במשטרת ישראל. דוח המבקר היה בכלל ב-2017, הוא בכלל היה בתקופה שגלעד ארדן היה השר לביטחון פנים. גם אז, ב-2017, המסקנה הייתה שראוי שהשר לביטחון פנים לא יהיה מעורב במינויים של מפקדים במשטרה, כדי שהמשטרה לא תהפוך לפוליטית ולא תהיה צבועה פוליטית, אלא שתהיה ממלכתית. דוח מ-2017 בכלל – שומע, פוגל? אבל למרות זאת, אף אחד מנציגי המשטרה לא הגיע לדיון. עכשיו, אני שואלת, למה אתם מפחדים? ממה אתם מפחדים? הרי האינטרס של כולנו – ימין, שמאל – שהמשטרה לא תהיה פוליטית, כי היום יש שר כזה ומחר יש שר אחר; היום יש שר מזוהה עם הימין הקיצוני, מחר יהיה שר שמזוהה, לא עלינו, עם השמאל. מה יקרה? ולמרות זאת, אף נציג של המשטרה לא הגיע לדיון, כי רוחו של השר לא שורה – רוחו של השר משתקת. לכן, אף נציג לא הגיע, לא השתתף.
הגיע יועץ של השר – בחור מאוד נחמד, אגב, באמת, לא בציניות – קוראים לו פלג, אבל הוא היועץ של שר התיירות בכלל. ואני, כששאלתי אותו: התכוננת לדיון? הכנת, עברת על המסקנות של דוח המבקר? מ-2017, בכלל לא קשור לבן גביר. מ-2017. הוא אמר: לא. הגעתי, אבל לא שולט בחומר. שוב, הוא בחור טוב, אין לי שום דבר אליו, מי שהיה צריך לשבת שם הוא מנציגי המשטרה. ראש אמ"ש, היא הייתה צריכה לשבת – אגב, זו אישה – אבל לא נתנו לה להגיע לדיון, לא נתנו לה. כי בסוף יש שר שקוראים לו חיים כץ, שקיבל עוד שלושה תיקים נוסף לשר התיירות, ובמדינה שמספר הנרצחים בה עולה כל יום גם בחברה היהודית, גם בחברה הערבית, של אירועי טרור בתוך המדינה, כמו האירוע בפרדס חנה כרכור לא מזמן, תאונות דרכים, אנשים מתים כל יום – אבל אין שר לביטחון לאומי מתפקד. הבנתי שהוא שומע סקירות, הוא לא מגיע למשרד, ובדיון הכי חשוב על המינויים, כשהסירחון של המינויים עולה לשמיים, זאת אומרת – אגב, גם השר לביטחון לאומי לשעבר לא מכחיש. הוא אומר במפורש ש-138 מינויים הוא בעצמו קידם, והוא מקדם רק את אלה שברוחו, בצלמו ובדמותו. זאת אומרת השר לשעבר, שכל הכוורת שלו עדיין בתוך המשרד, רוחו שורה, משתקת את המשטר, וקצינים מתקדמים – אך ורק מי שמיישר קו.
הדבר הכי חמור – כפי שגם פורסם היום על ידי ג'וש בריינר, וצריך לתת לו את הקרדיט – שתכלס השר והמנכ"ל הוא חנמאל דורפמן. אתה יודע מי זה חנמאל? הוא החתן מחתונת השנאה, זה שלפני שלוש שנים כתב בטוויטר, ואני מצטטת: זו המשטרה האנטישמית בעולם. הוא כתב את זה; הוא כמובן מחק את זה. אבל הוא השר והמנכ"ל, בצורה כזאת שהוא מקיים סיורים – חנמאל, הבדוקאי של השב"כ לשעבר, חנמאל, שנחקר במח"ש, שהטלפון שלו עדיין במח"ש, כלומר אדם שנמצא תחת חקירות, הוא זה שמנהל את המשטרה היום. כשאין שר ואין מנכ"ל, יש חנמאל, וחנמאל הוא המנהל בפועל של המשטרה. הוא יושב בדיונים ביטחוניים מסווגים, תבינו את האירוע. זה בכלל לא קשור לימין ושמאל. האם אדם שהיה בדוקאי של השב"כ, האם אדם שבכלל לא בחרנו בו – עזבו הכול. מי בחר בך בכלל? אתה איש מקצוע כביכול – לא משנה שאין לו שום קשר למקצוע של המשטרה; להפך, הוא מכיר את חדרי החקירות מהצד השני, של הנחקר, לא של החוקר – הוא זה שמנהל את המשטרה היום. תבינו כמה זה מעוות. תבינו כמה זה לא קשור לימין ושמאל, זה קשור לאם אנחנו אנשים ישרים או לא. ואדם ישר לא יכול להיות – 1. שלא ממנים שר לביטחון לאומי – שגם כשיר, לא עבריין לשעבר; לא יכול להיות ראש המטה של אדם שהוא כבר לא שר.
אגב, גם צריך להגיד, אני לא יודעת אם הספקת לראות את מה שטראמפ אמר היום. הרי מה אמר בן גביר? אני אחזור להיות שר בממשלה אם יתחיל הטרנספר. אבל ראית מה הנשיא טראמפ אמר היום? אף אחד לא יעזוב את עזה בניגוד לרצונו. אז הסיפור עם הטרנספר לא עובד. זה אומר שאם אני מחברת את הנקודות, הוא כנראה לא יחזור. זה אומר שבפועל היום יש שר במשטרה שאף אחד לא בחר בו בצורה דמוקרטית, שהוא בדוקאי של השב"כ לשעבר, שהוא כרגע בחקירה על הסיפור עם נצ"מ אבישי מועלם, מפקד מחוז ש"י, שהפלאפון האישי שלו עדיין בחקירה במח"ש – הוא זה שמנהל את המשטרה, כי השר הממונה, שהוא שר התיירות, בכלל לא בעניין של ביטחון פנים. זה לא מעניין אותו. והמצב הזה, זה לא החתול ששומר על השמנת, זה – איך לתאר את זה? זה מפלצת שאחראית למשטרה. איך יכול להיות? איך הגענו למצב הזה?
היום בוועדה לביקורת המדינה – זה פשוט לא ייאמן – לא מגיעים שוטרים כי השר לשעבר, עם חנמאל שלו, בפועל לא נותן למשטרה לעבוד. הדבר הזה הוא מטורף. זה מטורף בעיניי שהאירוע הזה מתנהל, שאדם שחשוד בפלילים, אדם שהוא בדוקאי לשעבר של השב"כ, שהכי חמור, שהוא לא נבחר בצורה דמוקרטית, הוא השר שאמון על ביטחון הפנים. האירוע הזה מזעזע אותי, ואני מקווה שכל אדם ישר במדינה מבין את עומק הזעזוע שלי באירוע הזה.
עכשיו אני רוצה להגיד לסיום משהו אחר לחלוטין. אני לא יודעת אם עומר ונקרט ישמע את הנאום שלי יום אחד, ואני גם לא יודעת כמה ראו אתמול את הריאיון איתו, אבל אני מציעה לכל אזרח במדינה לשבת ולראות את הריאיון של עומר ונקרט. עומר הוא גיבור. עומר היה במיגונית ברעים. ראית את הריאיון? אני ממליצה לך.
נכון. אז אני ממליצה לך. ידעתי, אני יודעת שהיית בוועדת הכספים. גם ייאמר לזכותך שהיית עד 05:00 בוועדת הכספים ונלחמת נגד תקציב הביזה.
כשהמיגונית ברעים נשרפה, בין מספר האנשים והנשים שאיבדנו שם, עומר ונקרט יצא מהמיגונית אל הנוח'בות. יצא פיזית. הינה, אני אספר לך, דילג לצערנו על הגופות ויצא, כי הוא אמר: אני לא מוכן למות בשרפה. עומר הגיבור הזה, באמת, תבין, הוא יצא אל המחבלים, הוא יצא החוצה מהמיגונית. הוא לא התקדם אליהם; הוא אמר: שהם ייקחו אותי. לקחו אותו, כמובן, ולכל אורך הדרך הוא דאג גם שיצלמו אותו, זאת אומרת, יש את המצלמה ברעים, הוא ידע, אז הוא הסתכל עליה. כשהעלו אותו אל רכב הטנדר, הוא הסתכל כל הזמן עם הראש למעלה, כדי שאימא שלו תדע, ואבא שלו – ששניהם אלופים, אגב, שניהם אלופים, נלחמו עליו ללא הרף – שיראו שהוא נלקח לעזה בחיים. היה לו חשוב שההורים שלו יבינו שהוא לא מת. הגיבור הזה, שהיה במשך כמעט 200 יום לבד, לבד במנהרה – אתה יודע, כל יום הוא דיבר לעצמו שעתיים בקול רם כדי לא לאבד את הרוח. תחשוב מה זה 200 יום במנהרה לבד, מדבר לעצמך רק כדי לא לאבד צלם אנוש. לאחר כ-200 יום הביאו אליו עוד שלושה חטופים. שניים מהם, גיא ואביתר דוד, נשארו בשבי, והוא יצא. אתה שומע מהגיבור הזה שכל מה שהוא מתעסק בו עכשיו זה איך להביא את החברים שלו. הוא שוכב בבית על המיטה, הוא אוכל, וכל מה שהוא חושב – איך להציל את החברים שלו שנותרו בשבי מאחור.
עומר, אני לא יודעת אם יום אחד תשמע את הנאום שלי – אני רוצה להגיד לך שאתה גיבור. אני רוצה להגיד לך שאנחנו מחבקים אותך, שאנחנו אוהבים אותך. אני רוצה להגיד לך שלראות אותך בכתבה – אגב, זה ריאיון של אלמוג בוקר. צריך גם להגיד שאלמוג ניהל את הריאיון בצורה מרגשת, מדהימה – – –
לא אתה, אלמוג בוקר. אני ממליצה לך, אני לא יודעת אם ראית. ראית בכלל את הריאיון עם עומר? אני ממליצה לך לראות.
יופי, אני שמחה. כי זה מראה לך את ניצחון הרוח, את ניצחון הרוח של בחור צעיר, באמת, שנלחם, שגם כשזרקו עליו פיתות וזרקו עליו גבינה עם פטריות, לא נתן להם לרגע להשפיל – ביום ההולדת שלו הוא חטף מכות רצח, שתבין, קיבל מכות עם לום על הגוף שלו. למרות זאת הוא לא השפיל מבט והוא לא נתן להם, למרצחים עלובי נפש האלה, באמת להילחם בו.
אני רוצה להגיד לך, עומר, שאתה גיבור ישראל, ושאנחנו אוהבים אותך ומחבקים אותך, ומחבקים גם את ההורים שלך, שנלחמו עליך ללא הרף. תודה רבה שחזרת אלינו. יש עוד 59; חללים לקבורה והחיים לשיקום. אנחנו קוראים להחזיר את כולם הביתה עכשיו. תודה.
1,322 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.