קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ובהצלחה.
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שלפנינו מהווה תקדים מסוכן, ופוגעת פגיעה חמורה בשלטון החוק, במינהל התקין ובזכויות היסוד של האזרחים. זה חשוב לי לומר – פגיעה חמורה בשלטון החוק, פגיעה במינהל תקין ופגיעה בזכויות יסוד של אזרחים. מטרתה לאפשר מגורי רועים ובני משפחותיהם בשטחי מרעה כאמצעי למניעת פשיעה חקלאית וגנבת עדרים, כמו שאמר חבר הכנסת אשר, אבל למעשה מדובר בין השאר בכוונה לא ראויה להכשיר בדיעבד עבירות בנייה בקרקע ציבורית, ובכך להקנות חסינות לפולשים מפני אכיפה ופיקוח.
האבסורד הוא שאין הוכחה לכך שמגורי הרועה ומשפחתו יצליחו לבלום את הפשיעה החקלאית, מה גם שמחקרים מצביעים שרעייה אפקטיבית מבוססת על נדידה ולא על יצירת מתחמים קבועים הפוגעים בסביבה. לנוכח זאת לא ברור, ובוודאי תמוה, על סמך אילו נתונים מבוססת הצעת החוק ומהם השיקולים העומדים מאחוריה; כפי שאני רומזת, השיקולים הם לא שיקולי רעייה או שמירה. השיקול העיקרי וכל מהות החוק הוא אתנן פוליטי למפלגות הימין הקיצוני במסגרת ההסכמים הקואליציוניים עם הציונות הדתית כדי להבטיח את שרידות הקואליציה. זו הסיבה של החוק הזה. אני מצטטת מתוך סעיף 149 להסכם הקואליציוני של הציונות הדתית עם ראש הממשלה נתניהו – נתניהו חתם על הסכם קואליציוני עם הציונות הדתית – סעיף 149: הממשלה תפעל לקידום חוק הסדרת מגורי מגדלים בשטחי מרעה בנוסח שיוסכם על הציונות הדתית. זה כל העניין.
במקום שהמדינה תפעל להגברת המשילות ולחיזוק כוחות האכיפה, היא מקדמת מהלך מסוכן; במקום לאכוף, היא מוותרת; במקום להגן על קרקעות המדינה, היא מעניקה פרס לעבריינות; במקום לחזק את שלטון החוק, היא יוצרת מסלול עוקף חוק. ואיך זה מתבצע? פשוט מעלים הצעת חוק שמעניקה לשר החקלאות וביטחון המזון סמכות כמעט בלתי מוגבלת להכריז על אזורים מוגנים כמיועדים לשמירה צמודה. אזורים מוגנים הם יערות קק"ל, גנים לאומיים, שטחים חקלאיים. באזור שיוכרז כאזור שמירה צמודה ניתן יהיה להקים מוקדי רעייה, להכשיר מבני מגורים לרועים ולבנות מבני עזר, וכל זאת בהליך תכנוני לא ראוי, ללא בחינה ביטחונית או סביבתית וללא התייחסות להשלכות ארוכות הטווח. מתגבשת מציאות שבה כוח משמעותי מרוכז בידי גורם אחד ללא איזונים ובלמים מספקים.
כאשר סמכויות כה רחבות ניתנות ללא פיקוח מסודר וללא מנגנוני איזון הולמים, הדבר עלול לעמוד בסתירה לעקרונות משפטיים מחייבים הנוגעים למבנה המשטר ולחלוקת הסמכויות במדינה. הצעת החוק מאפשרת התיישבות של רועים ובני משפחה ללא מסגרת תכנונית מסודרת או מוסדרת, וחמור מכול, היא מתעלמת מהמציאות – שמשפחה עם ילדים תגור באזור מבודד, ללא תשתיות ראויות, ללא שירותים מוניציפליים בסיסיים, והם יהיו חסרים ביותר, חיבור חסר לתשתיות של חשמל ומים, ללא מערכת ביוב, ללא דרכי גישה או שירותי חירום. הרועים ובני משפחותיהם ייאלצו להתמודד עם תנאי מחיה בלתי אפשריים ללא רשת ביטחון בסיסית וללא מענה בעת מצוקה או חירום.
בנוסף, בדברי ההסבר להצעת החוק לקראת הדיון המקדים נכתב כי מגורים כאמור לא יוגדרו כמגורים מוניציפליים לעניין הזכויות הניתנות לתושב דוגמת פינוי אשפה, הסעות ילדים לבית הספר ועוד. כלומר, מנסחי ההצעה היו מודעים היטב לכך שהחוק קובע מסגרת התיישבות חדשה שאינה כוללת שירותים בסיסיים ואינה מקנה לתושביה תנאים מינימליים לקיום סביר. כיצד מועצה אזורית תצליח לתת שירותים מוניציפליים? והרי בצו המועצות האזוריות נקבע כי כל יישוב יתנהל על ידי ועד מקומי שמקבל סמכויות להתנהלות מוניציפלית בתחומו. כמו כן, הצעת החוק מנוגדת למדיניות התכנון והבנייה ולהוראות תמ"א 1 – מנוגדת להוראת תמ"א 1, שינוי מס' 6. בשינוי מס' 6 מתאפשרת הקמת מוקד שמירה באזור מרעה, ובכך הצעת החוק מפירה את מדיניות השמירה על שטחים פתוחים ומוגנים. בהצעת החוק הזו ניתן להקים ביתן שומר כולל לינה בלילה.
הצעת החוק הדרקונית מחייבת את ועדות התכנון להתכופף בפניה – אין בכלל שיקול דעת – תוך הקמת תשתיות קבע בשטחים מוגנים ורגישים ובניגוד לעקרונות תכנוניים המחייבים שמירה על שטחים פתוחים. הצעת החוק אינה מתיישבת עם דיני התכנון, עוקפת אותם במכוון, ואף מחריפה את החריגה כשהיא מכשירה לא רק מגורים לרועים עצמם אלא גם לבני משפחותיהם.
יתרה מכך, הצעת החוק מתעלמת מזכויות ילדים. החוק לציון מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד, 2002, מחייב את הכנסת לבחון את השפעת הצעות חוק על זכויות ילדים כדי להגן על טובתם, וזאת ברוח אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, שאושררה על ידי ישראל ב-1991. אם החוק הזה יעבור, ילדי הרועים עלולים לגדול בבידוד קהילתי, הרחק מחברת ילדים, ללא הסעות תלמידים למערכות חינוך, ללא זמינות של חוגים, ללא שירותי רווחה. לא רק הם – גם אם יהיו תושבים מבוגרים, ההצעה אינה נותנת דעתה לחיים קהילתיים מינימליים.
הצעת החוק היא הרסנית, בלתי חוקתית ובלתי מידתית. מדובר בתקדים מסוכן שבו המדינה מעניקה הכשר לבנייה לא חוקית, הרשויות המוסמכות מודרות מהליך קבלת ההחלטות, והפגיעה בשלטון החוק הופכת בחוק הזה למדיניות רשמית.
התנגדות להצעת החוק אינה פוליטית אלא הכרחית לעתיד המדינה. אני קוראת כמובן לכל אדם שחשובה לו טובת המדינה להתנגד להצעת החוק הזו בכל דרך אפשרית. אני גם מאוד מאוד מקווה שהארגונים הירוקים וגופי הסביבה ייגשו לבג"ץ ויפסלו את החוק הרע הזה, כי הוא פשוט סכנה אמיתית למרחב התכנון, לכל מדיניות התכנון של מדינת ישראל.
בזמן שנותר לי אני רוצה לספר על ההסתייגויות שהסתייגתי בוועדת הפנים בדיונים שיושב-ראש הוועדה ציין. הוא אמר שחלק מההערות שלי התקבלו, אבל אני רוצה לומר לכם שאף אחת מההערות המהותיות שלי לא התקבלו, מתוך הבנה שזה היה בהסכם הקואליציוני. לא משנה מה נגיד ולא משנה מה נאמר, הסכם קואליציוני גובר על הכול, ולעזאזל שלטון החוק, לעזאזל חוק התכנון והבנייה, לעזאזל זכויות הילדים, לעזאזל שירותים מוניציפליים, העיקר שנעמוד בשרידות הקואליציה עם הסכם קואליציוני.
אני הצעתי לוועדה, מאחר שמדובר בחוק מאוד מאוד דרקוני: בואו נחוקק את החוק הזה כהוראת שעה לכמה שנים – נראה שזה עובד טוב, נראה שזה מתקדם, נראה שזה אכן אפקטיבי במניעה של פשיעה חקלאית באיזה בית מבודד בהרים, ששם איזו משפחה של רועים באמת תפתור את סוגיית הפשיעה החקלאית. ביקשתי, אמרתי: בואו נעשה את זה כהוראת שעה. כמובן שנדחיתי על הסף, ומדובר כאן על חוק שייכנס לתוקף לאחר שיהיה רשום ברשומות.
אני גם הצעתי שלא יאפשרו בניית בית מגורים למשפחה בשטחים מוגנים, בשטחים הכי רגישים מבחינה אקולוגית, מבחינה סביבתית, שטביעת הרגל של משפחה שגרה שם, עם זיהום האור ועם הרמיסה של השטחים, עם הרגישות לניקוז, לנחלים, לעצים, לפריחה. כל הדברים האלה יכולים להינזק, ואני הצעתי שזה לא יחול על שטחים מוגנים כפי שיגדיר החוק. גם פה נעניתי בשלילה.
בתיקון שיש לתמ"א 1 מדובר בצורה מפורשת על גודל העדר, וגם מדובר בצורה מפורשת שאפשר להקים ביתן לשומר. זה תיקון שחוקק בממשלת השינוי, שבאמת מטרתו הייתה להציב שומר, שיוכל גם לישון במרחב, כדי למנוע פשיעה חקלאית. החוק הזה באמת, בלי שום דעה מנומקת, ובטח בניגוד לעמדת בעלי העניין במשרד החקלאות, מדריכי הצאן והבקר, משנה שבמקום שזה יהיה ל-6,000 ראש – מוריד את זה ל-4,000 ראש, כדי לאפשר אפשרות לעוד רועים שיש להם היתר רעייה להשתלט על שטחי מדינה רגישים מאוד. אז גם פה הבקשה שלי לחזור למספר שהיה בהצבעה הטרומית ולמספרים שנמצאים בתיקון 6 בתמ"א 1 נענתה בשלילה, והחוק הזה מדבר על 4,000 ראשי בקר ולא 6,000, כמו שנמצא בתיקון 6, וגם כמו שמשרד החקלאות סבר מלכתחילה.
החוק הזה אומר שברגע שיש רועה, השר יכול לחדש לו את היתר הרעייה שוב ושוב ושוב ושוב לנצח-נצחים. אני אמרתי: רגע, בואו ניתן לשש שנים, כמו שמציע החוק, ואחר כך לעוד שלוש שנים, ושיפנו את השטח. אם יחשבו שזה מוקד שמירה, יצאו למכרז, יציעו לרועה אחר. לא. החוק הזה מאפשר לאותה משפחה לגור במקום לנצח-נצחים, עם ארכה אחרי ארכה אחרי ארכה. שוב, ההערה הזאת שלי לא נענתה.
אחד הדברים הכי דרמטיים בחוק הזה – שהוא מתעלם לחלוטין מעמדת הרשות המקומית ומעמדת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. אני אמרתי: חברים, אם אתם מדברים על היתרים, אני מציעה, מאחר שזה באזורים מאוד מאוד רגישים, מאחר שזה רומס את כל מדיניות התכנון לשמירה על שטחים פתוחים, בואו נעביר את ההיתרים לרמה של ועדה מחוזית. היא ועדה מוסמכת, מושכלת, רואה את הכול בראייה אזורית רחבה, כולל עם נציגות לארגונים ירוקים שיש בוועדה. גם פה ההערה הזו שלי, כדי להבטיח איזושהי מידת זהירות, איזשהם בלמים ואיזונים, גם היא נענתה בשלילה.
אני גם ביקשתי שלוועדה המקומית יהיה שיקול הדעת. לא צריך לכפות על ועדה מקומית או על מועצה אזורית מגורים של משפחה באזור שהיא לא מסוגלת לתת להם שירותים מוניציפליים. גם פה החוק קובע באופן דרקוני שהוועדה המקומית חייבת לתת היתר, וזה לא נתון לשיקול דעתה. כמובן שגם זה נשלל לאלתר.
אני ביקשתי לחדד את הסייג שאם יש אפשרות למגורי הרועים בצמידות דופן לאזור שכבר מופר, לאזור מגורים או ליישוב קיים, שזה יהיה מפורש בחוק שאכן נבחנה האפשרות של צמידות הדופן. גם פה כמובן נעניתי בשלילה, וברצות השר והצוות שלו אפשר להקים את בית המגורים איפה שרק יחפוץ.
יש שאלה מהותית שעלתה במהלך הדיונים: מקימים בית מגורים למשפחה וילדים, ועכשיו אומרים לרשות המקומית: תדאגי לילדים, תדאגי למשפחה, תקצי להם שירותים, תשלחי להם הסעות לבית ספר, תביאי להם חוגים, שירותי רווחה, פינוי אשפה – כל השירותים המוניציפליים שרשות מקומית מחויבת להם, ובמועצות אזוריות חלקם נעשים גם על ידי הוועדים המקומיים. אז כאן נאמר: מועצה אזורית יקרה, הואילי בטובך לתת את כל השירותים המוניציפליים. אני ביקשתי שאם זאת הצעת החוק, שיהיה שיפוי לרשויות המקומיות, שיהיה שיפוי למועצות האזוריות, כי לא יעלה על הדעת שהחלטה כל כך פוליטית תשית הוצאות כבדות מאוד על הרשות המקומית, על המועצה האזורית. גם זה כמובן נענה בסירוב מוחלט. שוב, ביקשתי שיצוין מפורשות בחוק שבשום מקרה ובשום מציאות הרשות המקומית לא תידרש להוציא כספים נוספים מתקציבה מהקופה הציבורית. צריך להבין שבדרך כלל ברשויות מקומיות הארנונה שמשלם התושב היא בערך עשירית, אם לא פחות, מההוצאות שהרשות נדרשת להוציא על התושבים, בטח בבית מגורים כל כך מרוחק. גם פה לא ניתן מענה בחוק לכך שהרשות המקומית לא תידרש להוצאות מיוחדות ונוספות. ביקשתי שהחוק הזה יהיה כהוראת שעה, אבל הצעתי לפרקי זמן מסוימים – לשנה, לשנתיים, לשלוש, לחמש, לשש – שום הצעה שלי לא התקבלה.
לפיכך, אני רוצה אולי לסכם את דבריי: מדובר בהצעת חוק דרקונית, שרומסת את כל מדיניות התכנון של מדינת ישראל, מתעלמת מתמ"א 1, מתעלמת מהוועדות המקומיות, מתעלמת מסל השירותים שרשות מקומית צריכה לתת למשפחה, פוגעת בזכויות יסוד של ילדים שיגורו בבידוד חברתי באזור מרוחק, ובפועל אני גם לא חושבת שהיא תסייע משהו במניעת פשיעה חקלאית.
נכון היה להיצמד לתיקון שיש בתמ"א 1, שמאפשר הקמת ביתן שומר, מאפשר את מגורי השומר בלילה כדי לשמור על העדרים. זה נכון, במקום לסכן ילדים ומשפחה באזורים מבודדים ברחבי הארץ. אז אני מאוד מקווה שיוגש בג"ץ על החוק הזה, החוק הרע הזה, ושהחוק הזה ייפסל – אם לא כאן, על ידי בג"ץ. בכל מקרה, אני קוראת לכל הנוכחים להצביע נגד החוק הרע הזה.
1,642 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.