קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בהצלחה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ברכות. הצלחתך – הצלחתנו, הזמנים שלך – זמננו. הארכת הזמנים שלך מקובלת מאוד. תודה רבה.
ראשית אני רוצה לפתוח במילים טובות לחבר הכנסת משה סולומון, חבר ועדת הכספים אבל גם שכן למסדרון, שהעניק לי משלוח מנות מעשה ידי בתו. כל הכבוד לו. הלוואי שיהיו יותר משה סולומון – – –
לא. הינה, אני מודה. הכול בסדר, יש לנו זמן, יושב-ראש שבא לפרגן. הכול טוב. לא, לא החזרתי, זה היה בהפתעה, אבל אני עדיין מודה לו, גם על המילים החמות.
גם על המילים הטובות, גם על הכוונה ועל העוגיות – תודה רבה. הלוואי שיהיה הרבה יותר משה סולומון, מחברו בקומה אפס בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.
אלי, אתמול היה לילה קשה בוועדת הכספים. כל הכבוד לך שהחזקת.
לדעתי, עשית אתמול שישה, שבעה קילומטר רק בסיבובים.
טוב, אני רוצה לפתוח באירוע שבעיניי, בממשלה, אני לא יודע, בעולם מתוקן, במדינה מתוקנת, היה מייצר הרבה יותר נפח תקשורתי, לא רק בגוון פוליטי אחד או צד אחד במפה הפוליטית, וזה המשפט שהיום דיברו עליו הרבה, על החתונה שהייתה אתמול, ואתמול בוועדת הכספים אפילו קצת התבדחנו עליה. לא היינו ערים לאירוע שקורה שם, גם מחוסר היכרות של הנפשות הפועלות, וגם כי בסוף אתה מנמק הרבה הסתייגויות. אבל אני אחזור על המשפט: "בשלטון הכופרים אין אנחנו מאמינים, בלשכותיהם אין אנחנו מתייצבים".
עכשיו, אני לא נכנס למינוח התרבותי, לפלחים, לזרמים, לכל ה-obvious, כי האמת, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, ואללה, יש לי אפס ציפיות. אין לי, אין לי ציפיות, אני מודה. אחרי יחסית הרבה מאוד זמן גם פה בכנסת, אבל הרבה מעבר, אני לא באמת מצפה שנשמע את גולדקנופ או גפני או ברוכי או פינדרוס, רחמנא ליצלן, שיבוא ויגיד, ואללה, תשמעו, אתם יודעים מה, גם אם אתם מאמינים בזה, יש איזה – אני לא אגיד כבוד הדדי – לא לשים לנו הכול בפנים. בוא נגיד, גם כשמשתינים עלינו – לעשות את זה בחברות, לא לבוא אלינו ועל הפנים שלנו גם לתת לנו סטירה. קצת פחות זחיחות – יותר "ואהבת לרעך כמוך".
תמיד יש איזו התנשאות מסוימת כשאתה מדבר עם מישהו מהעולם הזה, שהוא עולם התורה, והפערים בידע שלנו בעולם הזה, אז אתה מרגיש כאילו עכשיו עושים לך שיעור, ואתה בשיעור חינוך, מלמדים אותך הלכות, ואיך אומרים, דרך ארץ. ואני מקבל את זה. אבל המופע – וחבר הכנסת פוגל, אני ראיתי את הסרטון הזה 30, 40 פעם, אני לא מגזים. אני נכנסתי לזום ואני רציתי לראות את האנשים. קודם כול אלפי אנשים, שאפו גדול למארגנים. אולי חבר הכנסת פרוש, זה שרוצה לארגן ב-30 מיליון שקל עוד הילולה במירון, אולי הוא ארגן להם את האירוע אתמול. אבל אירוע מכובד – רוקדים, זחוחים, צועקים, ויש הופעה, ובאמת כל הכבוד. אבל האכזבה האמיתית שלי, ולצערי באמת מכולכם – מהליכוד, מהגזל של השם "הציונות הדתית" – אף אחד – כלום, אתם לא אומרים כלום. מה, זה כאילו לא מפריע לכם? תמיד אני צריך לבוא וכדי לדבר אל הלב שלכם אני צריך לפנות ולהגיד: הציונות הדתית איבדה נופלים בחלק גדול מיחסה בחברה – למה תמיד אני צריך להתנצל אליכם על זה? למה אתם לא אומרים כלום? למה זה לא מפריע לכם? ואם זה מפריע לכם, למה אתם ממשיכים לעשות את זה? אתם משת"פים שלהם. אנחנו פראיירים.
עכשיו, אני פראייר, כבר שנים אני פראייר, אבל אתם מה? אתם ציונות דתית, נראה לכם הגיוני שירקדו עלינו ככה? שיקבלו עוד 26 מיליון שקלים מאיתנו? הא, חבר הכנסת קרויזר, מה, זה הגיוני? מה, לא היית במילואים? על הפנים שלנו רוקדים ככה ולוקחים את הכספים שלנו. מי אתם בכלל? איפה אתם פיתחתם את השטנץ הזה, לרקוד עלינו ככה? לקחת את הכספים שלנו – סבבה; לרקוד – סבבה. לא להגיע, לא להשתתף איתנו, לא שירות לאומי, לא מד"א, כל קונסטלציה שיצרנו – כלום. הכול זרקו, קרויזר.
קרויזר, זרקו הכול. תודה רבה. אתה רוצה להגיב – אחרי זה תגיב. תגיב אחרי זה. עוצמה יהודית, המצביעים שלך היום מתביישים בכם.
מתביישים בכם. בוא אני אגלה לך סוד.
בוא אני אגלה לך סוד. בוא אני אגלה לך סוד. אתם, 42 שנים הליכוד שולט. אל תגיד לי ניסינו שמניסינו.
אני אגלה לך סוד: בקבוצת הווטסאפ של החבר'ה שלי – – –
אדון קרויזר, בקבוצת הווטסאפ של החבר'ה שלי, שני חברים הצביעו לכם. אני אומר לך, השתיקה שלכם – ואני יכול להראות לך את ההודעות – השתיקה שלכם בנושא הגיוס – אתם גמרתם את הקריירה. על זה אנשים יגידו תודה רבה. אתם תעשו – – –
אתם תעשו את השותפות שלכם – – –
אתם תעשו את השותפות שלכם. אדוני, אם אתה רוצה לעלות לדבר, תדבר. תשחרר אותי, גם ככה אני אחרי 20 שעות עם פינדרוס.
יש לי פה – עם פתק מהרופא באתי היום. אז באמת אני אומר, אפס ציפיות. אתם תאבדו את המצביעים שלכם. כפיות הטובה, רשעות הלב, ערלות הלב – מה יגיד עליכם בורא עולם? כל פעם אתם: בעולם הבא. בוא'נה, אם אתם הולכים לבורא עולם היום, הוא נותן לכם נבוט לתוך הפנים על הצורה שאתם מרשים שהלוחמים שלנו והאחים שלנו ישבו פה ויעשו את העבודה בשבילם. באמת, אין מספיק בושה בעולם.
מרעל אחד לרעל שני – עלתה פה אתמול גד"א, הידועה בכינויה גלית דיסטל אטבריאן, עם נאום שהוא כולו האק ובזעט, לא יודע, צעקה על כולם: גזענות, מזרחים, רשת ג', רשת ב', התחילה לעשות כאילו בוועדה של מצעד גלגל"צ, ספרה לנו איזה שירים. עכשיו, אני עברתי ככה – קודם כול, כולה תרעלה מאל"ף עד בי"ת, תרעלה כאילו על מלא. היא עולה לדוכן לנפץ פה את העולם ולקרוע את החברה; שם את זה בצד. אבל מילא היה לה איזה קייס. היא באה עכשיו, חבר הכנסת פוגל – אני נותן לך טיפ, שים לב: גם אתה, צפה פגיעה, אתה פוגל. לפי גלית דיסטל אטבריאן, אני ממליץ לכל מי שלא בא מהחלק המזרחי של כדור הארץ: שים קסדה, למה גלית דיסטל באה עם הבולדוזר. היא מקריאה לנו על נועה קירל, כמה היא הושמעה. תגיד, מה זה הדבר הזה?
עכשיו, שים לב: כאן ג' גם ענו לה, התאגיד הציבורי. כאילו היא עכשיו, האג'נדה שלה זה התאגיד, מקלנר לקרעי לדיסטל – כל אחד תופס. במצעד הרשמי של כאן, השיר הראשון זה של תמר ריילי. אתה מכיר אותה?
אמרתי לך, שים קסדה. "בחיבק", זה השיר שלה. אושר כהן מס' 2; אודיה – 3; אליצור בן צור – 4; ששון איפרם שאולוב, מכיר? עוד יותר טוב, עוד יותר טוב, עוד יותר טוב – הוא מסכן, רק 5, אבל מה, הוא כבר חמישה חודשים במצעד. עומר אדם, עידן עמדי, עומר אדם, נסרין קדרי ואודיה, כל-כולם מזרחים. עכשיו, מואיז הקטן, שהוא ילד ענק, הוא גם הלך ובדק את אקו"ם, מי הכי מושמע. חמשת המושמעים ביותר: לצערי הגדול, מס' 1 זה אייל גולן, אבל כל אחד והבחירה התרבותית שלו, סבבה; מס' 2 – אריק איינשטיין; מס' 3 – שלמה ארצי; רק 4 – שרית חדד. לי אישית חסרה גם זהבה בן, אבל כל אחד עושה את הבחירות שלו. בעשור האחרון: אייל גולן במקום ראשון, משה פרץ במקום שני, במקום שלישי – דודו אהרון, שלמה ארצי ושרית חדד. תגידי, מה? מאיפה היא באה? מאיפה היא באה? באמת, כאילו, כמה רעל את רוצה לשים לנו על הראש? כאילו לא חסרות לנו מספיק סיבות לריב, להתכסח.
עכשיו, אתה בא אומר: יאללה, בסדר, כל אחד בא עם האג'נדה שלו. היא הגמל הגדול ביותר בהיסטוריה. היא יושבת בממשלה, במפלגה שאף פעם לא היה בה יו"ר מזרחי: בגין, שמיר, נתניהו, שרון. עכשיו, שים לב לכמות, רחמנא ליצלן – משפט אחרון, אדוני היושב-ראש, משפט אחרון – כמות השרים שהם לא מזרחים, השם ישמור: נתניהו, כץ, ברקת, גלנט, לוין, אקוניס, דרמר, דיכטר, סמוטריץ', גולדקנופ. מה זה? תגידי, מה נהיה? באיזו שנה אני חי, ב-1952? מה את רוצה מאיתנו? תשחררי אותנו כבר מהרעל. אני מזרחי פי ארבעים ממך, ואת מביישת אותנו, למרות שאת לא פה, ואני כאילו מסתכל עלייך – את מביישת את המאבק. תשחררו אותנו כבר מהרעל שלכם.
1,253 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.