לא, לא, תעלה לעשר ישר. עשר, עשר. אין בעיה, יש לנו שעה. גם לחצי שעה אתה יכול להעלות. לא, לא, לא רוצה להגביל. בסדר, אין סיכום. איזה סיכום? עם מי אתם מסכמים?
אין לי, אני אין לי סיכום עם אף אחד. אני רק עם עצמי ועם מי שמעליי. תעשה עשר.
טוב, קודם כול, נמצא פה יו"ר הקואליציה. אני מוכן לעמוד ולחכות כמה דקות, אולי שתגייס את כולם לזכרו של הרב, אני חושב שזה מכובד. על חוקים פחות טובים גייסתם. יש? אין? מה אכפת לכם.
מה אכפת להם? אני אגיד לכם מה, עליתי לפה אחרי שלאחרונה צפיתי בסדרת דוקו חדשה. לא יודע אם ראיתם אותה, "מלך הספרדים". מישהו ראה אותה? אחת הסדרות הבאמת-מעניינות שיצאו, שמספרת על דמותו של הרב עובדיה – איך הוא התחיל, ועל הדרך ממצרים. באמת, מעניינת, אמיתית. שם אתה לומד באמת על איזה מנהיג גדול הוא היה, שידע לשלב בין פסקי הלכה לבין המציאות היום-יומית; בין הדברים הכי מסובכים בעולם לבין שאלות פשוטות. אנשים באו אליו, פנו אליו, והוא ידע לענות להם באותו רגע.
ודווקא מתוך ההערכה הזו למורשת של הרב עובדיה יוסף אני רוצה לשאול אתכם פה – במקרה רק אתם פה, רק נציגי ש"ס פה. אני רוצה לשאול אתכם: איך יכול להיות שדווקא אתם, התנועה שהרב עובדיה הקים, עשיתם שותפות עם אחד האנשים שהכי ציערו אותו? ישב פה מיקי לוי, הוא עכשיו סיפר על המקרה שהוא הציל את הרבנית – הציל ממי? מי היו הפרחחים האלה? אותם שותפים בכירים בקואליציה – זו המפלגה של בן גביר. הרב עובדיה, זה שאמר: "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו" – המפלגה שלו יושבת עם מי שהצביע נגד החזרת החטופים. הרב עובדיה, שפסק נגד עלייה להר הבית – המפלגה שלו בקואליציה יושבת עם מי שלא רק עולה להר הבית, אלא גם מתסיס ואומר: זה שטח שלנו, אנחנו נשנה את הסטטוס קוו.
אני יודע שזה לא נוח, אבל אני רוצה – יש גם סוף טוב. חכה, יש גם סוף טוב.
אני רוצה – אני אגיע לסוף טוב. אופיר, אני באמת אומר לך, אני מוכן לעצור את הזמן שלי אם תגייס את האנשים מהקואליציה לכבד את זכרו של מרן.
שר הדתות, למה צריך לגייס להצבעה? שיכבדו את הרב עובדיה.
תודה, אני מעריך את זה, אופיר. אבל בכל זאת אני חושב שהיה מקום שכולם יהיו פה, לפחות כשראש הוועדה הציג את החוק. אם לא אני – קטונתי, מי אני בכלל.
להפך, אני איתך בזה. אני אומר לך: אני חיובי בנושא. ואני רוצה באמת לומר לזכרו של הרב עובדיה – ומי שמכיר אותי טיפה יודע שאני מאוד מאוד מעריך גם את הפסיקות שלו, גם את דרכו. אני אתן לכם גם ספוילר קטן: כל יום חמישי בשעה 09:00 אנחנו עושים שיעור. הינה, שר הפנים פה, הוא יכול להעיד עליי שכל יום חמישי בין 09:00 ל-10:00, אנחנו גם עושים שיעור. אז אי-אפשר לחשוב שאני ציני, או כל דבר אחר, בכל מה שקשור לרב. ואני באמת רוצה לומר לכם: דרכו של הרב חסרה בבית הזה, חסרה במדינת ישראל. חסרה ההנהגה הייחודית שלו, שהייתה יודעת להושיב פה את כולם, ולמצוא פתרונות לחוק הגיוס, להחזרת החטופים, הרבה הרבה הרבה קודם, לאיחוד החברה – משהו שהיה בליבו – לקירוב הלבבות. הוא מעולם לא היה מאפשר שותפות עם קיצוניים כמו בן גביר, שכל תפקידם – הם נבחרו על התססת החברה הישראלית. ואתם יודעים מה? יש פה איזה צדק פואטי. הרב דרעי, יש פה צדק פואטי אחד: כשאתם מביאים את ההצבעה הזו, לפחות בן גביר באופוזיציה. תודה רבה.
549 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.