אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האופוזיציה לא מצביעה בעד הצעות חוק של הקואליציה, אבל ביקשתי לפחות לדבר בזכות הצעת החוק הזו, וגם, ברשותכם, בזכות מרן הרב עובדיה, זכר צדיק לברכה, כי רציתי שהבית הזה כולו ידע שההערכה והכבוד לרב עובדיה הם ממעלה כזו שהם תקפים לא רק לתומכיו ולחסידיו.
ההערכה הגדולה שאני רוחש לרב עובדיה היא בגלל שהיה לו הדבר שכל כך חסר היום במקומותינו וכל כך חסר בשיח הפנימי שלנו – היה לו הכוח להקל. היה לו הידע והאומץ המוסרי להתיר ולהקל בסוגיות הלכתיות. כך היה בפסיקות ובפעולות שלו למען העגונות; כך היה למען הממזרים; כך בפסיקה המפורסמת שהתירה למסור חבלי מולדת למען הביטחון; כך בהחלטה להעלות לארץ את יהודי אתיופיה.
בעת זקנתו הוא כתב: וככוחי אז כוחי עתה בכוחא דהיתרא – הכוח להתיר. ויפה אפילו יותר ההסבר שלו מאיפה מגיע הכוח להתיר. הוא אמר: הכוח להתיר נובע מידע. מי שיודע באמת, מי שמכיר באמת את ההלכה לעומקה, לא מפחד להקל ולא מפחד להתיר. הרב עובדיה אמר לנו: הכי קל להגיד לא, הכי קל לא לקחת סיכון. אף אחד לא יבקר אותך אם לא תעשה שום דבר. רק שבשביל זה לא צריך רבנים גדולים. רבנים גדולים צריך בשביל האומץ להגיד כן. הוא אמר: אלה שתמיד אומרים לא, שמתנגדים לכל אפשרות של שינוי, הם אלה שלא יודעים מספיק. הם לא למדו מספיק, הם לא מכירים מספיק את ספרות ההלכה, ובגלל זה הם תמיד מחמירים. כי זו האפשרות הקלה. ברגע הראשון זה נשמע מוזר, כי זה נשמע קצת כמו יוהרה, זה נשמע כאילו הרב עובדיה אמר: אני מקל כי אני חכם יותר ואני יודע יותר. אז נכון, הוא באמת היה חכם יותר, והוא באמת ידע יותר. אבל הוא לא נתן את המחמאה הזו לעצמו, הוא נתן את המחמאה הזו להלכה היהודית. הוא אמר לנו: מי שבאמת מכיר את היהדות, מי שבאמת למד אותה, מי שבאמת קרא כל ספר בספרייה הענקית אצלו בבית, יגלה שהיהדות היא סובלנית, והיהדות היא דת של חמלה, והיהדות היא לא רק ספרים עתיקים, היא גם רואה את סבלה של עגונה, את צערו של ממזר, את כמיהתו של יהודי באתיופיה הרחוקה לעלות לירושלים.
אדם שמדבר פה בדוכן על הרב עובדיה צריך להיות מסוגל לומר: קטונתי. ואני אומר פה: ברור שקטונתי, ובוודאי שאין לי כלים לשפוט את תפיסתו ההלכתית. אבל יש לי ויש לנו אפשרות להבין את תפיסתו האנושית, להבין את הדרך שבה הוא ראה בני אדם. לא כחישוב מתמטי של המצוות שקיימת או לא קיימת, אלא כבני אנוש שפוחדים ואוהבים וכואבים ומקווים. כל הקטטות הגדולות שניהל הרב עובדיה בחייו בטלות בשישים לעומת העובדה שהרב עובדיה לימד אותנו, שההלכה היא טקסט חי של אנשים חיים. וכל מה שהטקסט הזה צריך הוא מישהו כמוהו, שידע לקרוא אותו באהבה ובמידה של חסד. תודה רבה.
432 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.