דקה ממש. טוב, אני רוצה לומר, החוק הזה הוא חוק שאני חושבת – שמעתי פה את ההתנגדויות, אבל זה חוק שמי שלא מצביע עבורו לא מבין מה זה מוסר, מה זה צדק, מה זה למנוע כאב, מה זו רגישות למי שנפגע פעם אחת, ואנחנו רוצים למנוע ממנו את אותו הביטוי שנאמר פה גם על ידי יושב-ראש הוועדה צביקה פוגל, את אותו צל מרחף. אני חושבת שמחבל שידע שכשהוא יוצא למסע הטבח שלו הוא לא יוכל לחזור למקום מגוריו, הוא לא יוכל לחזור למקום לימודיו, הוא לא יוכל לחזור למקום עבודתו – הוא יעשה עוד איזושהי מחשבה לפני שהוא יצא לאותו מסע טבח. ולכן אני קוראת לכם, חבריי, להצביע ולהיות שותפים לחוק הכל-כך צודק הזה, לחוק הכל-כך מוסרי הזה, שעושה צדק, צדק היסטורי, פה בכנסת ישראל. תודה רבה.
127 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.