כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה – –
– – כנראה הסיטואציה שאנחנו שרויים בה גרמה לכלל האנשים – ולא סתם אנשים, אנשים שאמורים להיות בעמדת קבלת החלטות ומשפיעים ואמורים להוביל ולכוון את הציבור ולנתב את המציאות למקום טוב יותר – אבל מה שקורה בפועל הוא באמת השנאה והגזענות שגוברות ומגיעות לשיאים שלא ראינו כמותם אף פעם. לא יכול להיות, איזה חוקים עולים לכאן בכל יום שני ורביעי. יש הרבה דרכים לטפל בדברים שהם לא חוקיים.
אף אחד מאיתנו שיושב כאן לא מבקש לעבור על החוק. אבל מצד שני, אנחנו כן מבקשים שחקיקת החוקים לא תהיה בצורה כזאת שלא משאירה שום היגיון, שלא משאירה שום אפשרות לחיים משותפים. לא יכול להיות מה שקורה כאן. ואם נסתכל על הצד השני, אם זה בגדה ואם זה בעזה, נראה דברים זוועתיים.
אז האם יש אפשרות לעשות השוואה בין הדברים, או שבאמת נהיה אחראים מספיק ונביא דברים הגיוניים? אני יודעת שהחוק הזה – כמוהו כמו כל החוקים הבלתי-הגיוניים – גם יעבור. אבל אני אומרת: די עם ההשתלטות של האווירה הגזענית הבלתי-אנושית. המציאות היא שיש באזור הזה שני עמים, והם יחיו כאן לתמיד אחד על יד השני. אז הגיע הזמן שתהיה דרך, וזה באחריות של מי שמושל כאן, מי ששולט, למצוא דרך לחיים למען כולנו, לא למען צד אחד. ובהחלט בהחלט, חוקים כאלו לא מקדמים את הדבר הזה. תודה.
213 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.