אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, רבותיי חברי הכנסת, לפעמים גם את המובן מאליו צריך לחוקק בבית הזה. אנחנו נתקלים ורואים מקרים שבהם בכל מיני עסקאות כאלה ואחרות, לצערי, משוחררים מחבלים, ומשוחררים מחבלים עם דם על הידיים, עוד לפני סיום ריצוי תקופת מאסרם. וגם מחבל שמשתחרר אחרי ריצוי תקופת מאסרו – הקרבה שבה אנחנו רואים מחבלים שחיו בשכנות לקורבנות שלהם, למי שהם פגעו בהם, והעובדה שאותו מחבל רוצה לחזור לסביבת הקורבן, הן פשוט חידוש מעשה הטרור. זה אומר שאותו מחבל שריצה את העונש על מעשה הטרור שלו חוזר כדי לבצע את אותו מעשה הטרור בעצם הנוכחות שלו בסביבת הקורבן, בעצם האיום שהוא מהווה על אותו קורבן, ובתחושת חוסר הביטחון שקורית באירוע הזה.
לכן הצעת החוק הזו, שתעבור היום בקריאה הראשונה, היא מהחשובות, אני חושב, שעוברות בבית הזה בהקשר של מלחמה בטרור והמאבק בטרור על כל גווניו. לכן אני רוצה לברך את המציעים האחרים על הקידום של ההצעה הזו, וגם את יושב-ראש הוועדה, שלא נמצא פה, אבל בהחלט יש חשיבות גדולה מאוד לעבודת הוועדה.
אני רק אזכיר שהמלאכה עוד לא הושלמה. אנחנו בסך הכול נמצאים בשלב אחד בדרך. אבל אני חושב שהאמירה של הבית הזה, באישור ברוב גדול של ההצעה הזו – אני מצפה שיהיה כאן רוב גדול מכל קצות הבית, משמאל ומימין – היא אמירה חשובה מאין כמוה. ולכן אני מבקש מכולם לתמוך בחקיקה.
212 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.