קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני לא רוצה לדבר כאיש אופוזיציה. אני רוצה לדבר בנתונים ובעובדות. כשאנחנו מסתכלים על העובדות, זו פעם ראשונה – אדוני היושב-ראש, אני הרבה שנים נמצא בבית הזה – שממשלה שהייתה אמורה להגיש את התקציב עד 20 בינואר פשוט מצפצפת, חוצה עוד קו אדום, שוברת כללי משחק ומגישה תקציב שבועיים אחרי התאריך הנקוב. אני לא זוכר כזה. יכול להיות שאני טועה. ניסיתי להיזכר בכל הכנסות. זה לא קרה. תדמיינו שיש מועד בחירות ואתה חייב להגיש את הרשימות עד תאריך נקוב ועד שעה מסוימת ולא הגעת, לא הגשת את הרשימה. מה קורה? מהי ההשלכה? אתה נפסל, אתה לא קיים. פשוט מעיפים אותך. אתה לא יכול להתמודד. למה במקרה הזה ממשלה שמאחרת בשבועיים, ומדובר בחוק-יסוד – אין שום סנקציה. פשוט מצפצפים על חוק-היסוד – דבר שמעולם לא קרה.
אני מסתכל הלאה. ב-26 בדצמבר מכנסים שר האוצר ושר הביטחון מסיבת עיתונאים, ומבטיחים לדאוג לאנשי המילואים ומציגים חבילת סיוע בהיקף של 9 מיליארד שקל – אחרי זה מאשרים 1.5 מיליארדים. אני מחפש בכל השורות בספר התקציב איפה 9 מיליארד שקל שהובטחו לאנשי המילואים. איפה הם? כתוב שייקחו יום אחד של הבראה מדמי ההבראה של כל העובדים – מקור תקציבי, לא ממשלה אלא דמי הבראה של כל העובדים – כמה זה בסך הכול? 3.5 מיליארד שקל. לאן נעלמו 4 מיליארד שקל לאנשי המילואים?
אני רואה שהזמן רץ. עכשיו קראתי שהממשלה מגישה הצעה חדשה לחוק הגיוס. זה חוק באמת – חוק הטרלול, זה לא חוק הגיוס. זה באמת יישום של חלום, חזון גפני לחלק את העם לשניים: אלו שילכו לשרת ואלו שילכו לישיבות. הרי הם מאריכים את זמן השירות לחיילי הסדיר, מאריכים את זמן השירות לאנשי מילואים, מעלים את גיל הפרישה לאנשי מילואים, וכל השאר – פשוט מתעלמים. אין שום חובות לאחרים. אני קורא לגנץ ואיזנקוט, שני רמטכ"לים לשעבר: אתם חברים בממשלה הזאת, אתם לא יכולים לתת יד לחקיקה כזאת.
זה פשוט לבזות ולפגוע בחיילי צה"ל ובמילואימניקים. תודה, אדוני היושב-ראש.
309 מילים של אביגדור ליברמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.