קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמחה שסוף-סוף זכינו לנהל את הדיון הזה, באיחור של שבועות. זה לא שמדובר בחקיקה חשובה; זה רק תקציב המדינה, זה רק חיים של אנשים. כבר צפצפתם על חוקים ומוסדות חשובים יותר. היה חשוב יותר לסדר שוחד קואליציוני ולקצץ בחינוך של דור העתיד, כדי להעביר כסף למי שמתנגד לשרת ולהגן על אותו הדור. לזה הרי יש זמן.
אתם יודעים, חבל לי שראש הממשלה לא במליאה בדיון כל כך חשוב. אגב, אני כמובן מתכוונת לראש הממשלה בפועל, איתמר בן גביר. כי הרי גם כשראש הממשלה בתואר, בנימין נתניהו, יושב כאן בכיסאו, הכיסא עדיין ריק. בממשלת בן גביר הוא לא קובע כלום. הוא בכלל עסוק בדברים אחרים. כי כשעם ישראל עסוק בלהילחם בחמאס, ביבי עסוק בלהילחם בעם ישראל, עסוק בתחזוקת מכונת המלחמה שלו – לא צה"ל, אלא קמפיין ההסתה נגד צה"ל, נגד המוסד, נגד השב"כ, נגד משפחות החטופים, נגד המפונים ונגד נשיא ארצות הברית.
אחרי שהוא התאושש מהתמוטטות העצבים שהוא חווה בתחילת המלחמה, נתניהו הכריז מלחמה מקבילה על כל מי שמעז לדרוש ממנו טיפת אחריות, טיפת שיקול דעת. הוא נותן לבן גביר הכהניסט לנהל את הממשלה ואת מדיניות החיץ והביטחון, ובמקביל שולח את גייסות הפייק-ניוז כדי לחסל את הישראלים, כפי שהוא שולח את מלאכי החבלה שלו נגד רבים במפלגתו ובממשלתו.
יותר מ-400 יתומי צה"ל, מאות רבות של משפחות שכולות, אחים שכולים, משפחות הנרצחים, משפחות החטופים, ונתניהו מפריד ביניהם, בין ימין לשמאל, כאילו יש בסיפור הזה טובים ורעים.
התקציב הבזוי הזה ממחיש את זה יותר מכול. הוא לוקח מכל מי שתורם, מייצר, נושא בנטל, והוא נותן לכל מי שמקורב או מחזיק לו בגרון. תקציב שמוכר את העתיד של הילדים שלנו למען העתיד שלו. יש בתקציב הזה – יש בו, שימו לב – שיפוץ בריכה בקיסריה, אבל אין בו טיפת חמלה למתים, לנופלים, לחטופים ולקרובים.
אני כבר מסיימת. פני התקציב כפני ביבי. אני כבר מסיימת. ביבי הוביל אותנו אל התהום והטבח, ורק בלעדיו אנחנו נזכה לתקומה, אחדות וניצחון. תודה רבה.
311 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.