קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש טעות מקובלת לגבי השאלה מהי טראומה. אנשים חושבים שטראומה זה מצב שבו קרה לך משהו נורא. לא. טראומה היא המנגנון הנפשי של התגובה כשקורה לך משהו נורא. זאת דווקא הדלת שנסגרת מול כל האימה, הכאב והפחד, והעוצמות שאנחנו לא יודעים איך לטפל בהן. אנשים סוגרים לעצמם את הדלת הנפשית – זה המנגנון של הטראומה.
בהרבה מאוד מקרים אתה מסתובב חיים שלמים, ונזהר מהדבר שיכול להעיר את הדבר הנורא הזה, שסגרת עליו את הדלת והחלטת שאתה לא מתכונן להתמודד איתו בבת אחת, אלא רק במקטעים קטנים וזהירים במיוחד.
זה די המצב של כולנו. אנשים שואלים את עצמם למה אין עכשיו הפגנות עם 300,000 איש, כי במצב כזה אתה סוגר את דלת הרגש, ומאוד נזהר עם הכעסים שלך והעצב שלך, והדרך שבה אתה ניגש אל המציאות.
ובכל פעם קורה משהו פה שפותח קצת את הדלת הזאת. נדמה לי שהתקציב שמונח פה היום פותח לנו – בא עם לום – ומחזיר אותנו לכל מה שהוביל לאירועים של 7 באוקטובר. גסות הרוח, האדישות המוחלטת לצד השני, השיקול הפוליטי בלבד, העולם שבו אתה יודע שלממשלה לא אכפת ממך, אתה יודע שהממשלה עוסקת רק במה שטוב לה, אתה יודע שהיא צינית באופן טוטלי. אתה יודע שכל מה שהוביל אותנו לרגע הנורא ביותר בתולדות המדינה הזו – חוזר. ופתאום קשה לך יותר להחזיק את הטראומה. פתאום היא חוזרת לאיים עליך, רק מפני שאתם שוב שמים על שולחנה של המדינה את כל מה שהיה רע ונורא, והוביל אותנו לאסון. זה לא תקציב. זאת הודאה שלא למדתם שום דבר, אתם לא תלמדו שום דבר ולא מעניין אתכם שום דבר חוץ מעצמכם. תודה רבה.
259 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.