קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, המלחמה הזאת חידדה את הפערים בשוויון בנטל: אלה שנלחמים, נופלים ונפצעים ואלה שלא; אלה שמחזיקים את המשק, עובדים ומניעים את הכלכלה ואלה שלא; ציבור שלפני ארבעה חודשים שגרת החיים שלהם השתנתה מהקצה אל הקצה ואלה שלא.
התקציב שמוגש היום הוא תקציב של 6 באוקטובר – תקציב שממשיך להתעלם ממה שקרה; תקציב שלא מתחשב בכך שיש לנו חזיתות רבות להילחם בהן במקביל; תקציב שלא משתקפת ממנו ההבנה שכוח האדם שלנו מוגבל, ולכן לא יעלה על הדעת שאותם אנשים ישרתו עכשיו כל שנה 150 ימים במילואים בזמן שהמשפחה והעסק שלהם קורסים. זה תקציב שמתעלם מכך שכמו אחרי מלחמות גדולות בעבר, הוצאות הביטחון יגדלו מאוד עכשיו, ואם אנחנו רוצים לספק ביטחון וגם לספק שירותים חברתיים לאזרחי המדינה, אנחנו לא נוכל להמשיך ככה כאילו כלום לא קרה, להמשיך לשחק בכללי המשחק הישנים.
מאז 7 באוקטובר ברור ביתר שאת שהתקציב צריך לבטא סדרי עדיפויות לאומיים אחרים, חדשים. התקציב לשנת 2024 והלאה צריך לייצר שוויון בנטל. הוא צריך לדאוג לכך שהמעמסה תתחלק על גבי יותר כתפיים. אבל לצערי, התקציב הזה אינו מבטא את טובת המדינה אלא את טובת הממשלה בלבד. זה תקציב שמנציח השתמטות מהצבא, תקציב שמעודד אי-השתתפות בשוק התעסוקה, תקציב שאפילו לא טורח להבטיח כלים מינימליים בסיסיים כמו לימודי ליבה.
תקציב המדינה הזה היה צריך לבטא את סדרי העדיפויות החדשים ההכרחיים, שכל כך חיוניים עכשיו, אבל במקום זה הוא מבטא דילים פוליטיים, צרכים מגזריים צרים, ובעיקר – השתמטות משירות ומתעסוקה. הייתי רוצה לומר שכולנו נשלם את המחיר, אבל זה פשוט לא נכון, כי חלקנו משלמים היום ונמשיך לשלם גם מחר הרבה הרבה יותר מאחרים. תודה רבה.
255 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.