קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשעה הזו, שבה רבבות ישראלים מודאגים, ציונים, פטריוטים, יוצאים לרחובות כדי להילחם למען המדינה שלנו, בשעה הזו אני חייבת לשאול את חברי הממשלה: עד מתי תמשיכו לבזות את הבית הזה? עד מתי תמשיכו להדהים אותנו ואת העולם בכך שאין גבול שלו תחצו ואין קהילה שלא תפגעו בה?
זה כבר מזמן לא רק הנשים; זה כבר מזמן לא רק הלהט"בים, לא רק השופטים, לא רק הפרקליטים, לא רק המפכ"לים, לא רק קציני המשטרה. עכשיו מכונת החיסול הפוליטית יורה בכל מי שהוא לא ביביסט. עלובי נפש שמובלים על ידי משיח שקר, שהוא בעצמו עלוב נפש, הקורבן הנצחי שלא אחראי לכלום, זה שיורד מהארץ, האבו יאיר. ואתם, חברי הקואליציה, עבדים נרצעים שלו, כל הקרעים, האמסלמים, היריב לוינים, הבן גבירים ולהקת המעודדות שלהם כאן בבית הזה; כולכם מחרבי ישראל לטובת מדינה משיחית.
אתם נוהגים כשונאי ישראל. אתם אוהבים רק במילים ושונאים ומשניאים במעשים. אתם ציונים רק בברבורים ומבזי הציונות במעשים, ואתם יהודים רק כשזה נוח לכם, אבל בפועל שכחתם כמעט כל אחד מעשרת הדיברות. אתם אחים רק בפוסטים בפייסבוק, ובפועל מרסקים ודורסים כל מי שהוא לא ביביסט, כהניסט או משיחיסט. עיניים לכם ולא תראו. אין לכם בושה. ההסתה והרעל שיוצאות לכם מהפה כנגד אוכלוסיות שלמות – או איך קרעי אמר הערב: המפגינים הם בריונים מלוכלכים – כל אלה ממחישים עד כמה אתם בזויים ולא ראויים ועד כמה עלובים – –
בריונים מלוכלכים. – – ועד כמה עלובים גם חברי מנזר השתקנים שמבלבלים את עצמם לדעת כאילו הם ממלכתיים.
כל אלה ממחישים עד כמה בזויים ולא ראויים אתם, ועד כמה עלובים גם חברי מנזר השתקנים אצלכם, שמבלבלים את עצמם לדעת כאילו הם ממלכתיים. אבל אתם שותפים לדבר עבירה. בושה. ביטול עילת הסבירות, החוקים הדיקטטוריים, ביטול לשכת עורכי הדין, חוק טבריה – כל מה שאתם עושים מהרגע שאתם קמים בבוקר זה הרס, ביזוי היהדות, ביזוי הציונות, ביזוי הישראליות וביזוי ערכי מגילת העצמאות. העולם כולו מסתכל עלינו בבוז בגללכם. מעם סגולה הפכתם אותנו לעם מוקצה; מאור לגויים הפכתם אותנו ליצואני חושך, שניים רק לאיראן.
אז אני אומרת לכם, מדינת ישראל ועם ישראל ינצחו אתכם בזכות הקהל הקדוש שיוצא ברגעים אלה ממש לרחובות. אתם תפסידו, כי העם הזה לא פראייר והציבור יתנגד לכם. עם המכת"זיות והמעצרים ומה שאתם לא רוצים, אתם תפסידו, כי לנו יש תקווה ואנחנו נילחם. אנחנו נילחם על החופש שלנו, נילחם על המדינה שלנו, נילחם על הסמלים שלנו, על ההמנון שלנו, על העתיד של הילדים שלנו, ואנחנו ננצח, כי עם ישראל חי. תודה רבה.
401 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.