קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות? כן, אני יודע, את זה שואלים את עצמם כמה וכמה חברים פה בקואליציה, אולי גם חלק ממצביעיה, שואלים: מה קרה, מה קורה פה, על מה יוצאים ההמונים לרחוב? איפה הדלקנו אותם, מה עשינו? אה, לא, זה בגלל עמי אשד. אני רואה את הסיפורים שכל הזמן אנשים מספרים: זה בגלל שאתם לא יכולים לסבול את זה שניצחנו בבחירות.
לא, חברים, אתם צריכים להבין משהו. אנחנו כאן לילה שלישי לבן ברצף. יש עכשיו עשרות אלפי אנשים שוויתרו על שעות השינה שלהם, והם מפגינים ברחובות. הרחובות בישראל בוערים כי איבדתם כמה דברים: קודם כול איבדתם כיוון. השבוע היה אובדן כיוון טוטאלי של כנסת ישראל. שני לילות לבנים, על מה? על דחיית הבחירות לרבנות בשמונה חודשים, כדי שאח של דרעי יסתדר עם הבן של הרב עובדיה. זהו. ואז איבדנו עוד לילה – על מה? ואז מה רואים אזרחי ישראל? רואים את חוק טבריה.
מה אומרים האנשים? חבר הכנסת קריב, מה אומרים האנשים? הם מפחדים. הם מסתכלים על הממשלה ומפחדים. הם מסתכלים על הפרישה מבית הנשיא, הם מסתכלים על עילת הסבירות ועל הדיבורים בוועדה של שמחה רוטמן, והם רואים במה כנסת ישראל מתעסקת. הם רואים את סמוטריץ' אומר שמצב הכלכלה מצוין; והם רואים את בן גביר, הבן אדם הכי מסוכן במדינת ישראל, מנהל את משטרת ישראל ומאשים את עמי אשד שהוא הבעייתי. הם אומרים לעצמם: זה לא יכול להיות. כן, ואם הגרון שלי משקף משהו, הוא משקף את תחושת האובדן, שמדינת ישראל חשה השבוע. על זה, על זה יוצאים עכשיו עשרות אלפים לרחובות. חבריי היקרים, תעצרו, אתם לא בכיוון.
255 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.