הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב הראש, כנסת נכבדה, האמת שבכלל לא התכוונתי לדבר על זה, אבל בגלל שעלה לפה קודם סגן השר הישן-חדש אבי מעוז, ובגלל שנמצאים פה השרים קרעי וגולדקנופ, אני רוצה לשתף אתכם במשהו, ותסלחו לי שאני אדבר ברצינות. תראו, ישבתי שבע שנים ולמדתי תורה בישיבה, שבע שנים נטו. ועד היום אני מקדיש לא מעט זמן שלי למה שנקרא לקבוע עיתים לתורה. ביום חמישי האחרון החלטתי בפעם השלישית לצעוד במצעד הגאווה בירושלים. אני מזהיר מראש, אתם לא תאהבו את מה שאני אומר, אבל אני רוצה שתשמעו אותי.

שמעתי פה את אבי מעוז קודם, ואני באמת מרגיש ורואה שהוא לא מבין. הוא באמת לא מבין. אבי מעוז חושב שמה שנועדה לו הקהילה הלהט"בית, מה שנועד לו המצעד, זה לערער את שלמות המשפחה היהודית, או בכלל את שלמות המשפחה, והוא לא מבין שזה לא האירוע. זה באמת לא האירוע. הינה, אני כאן אומר לכם, כחלק מהמפלגה הזו, כמי שצעד במצעד, זה בכלל לא האירוע. זה לא מאיים עליי. אני למדתי בישיבה שלי שכל דבר בחיים צריך למדוד בשני כלים, האם זה קידוש השם או חילול השם, כך אמר רבי ומורי הרב יהודה עמיטל, שגם היה שר בכנסת הזו, ולמדתי ש"חביב אדם שנברא בצלם". וכשלפני שבע שנים קם יהודי, ובשם היהדות קם ורצח את בתו של חבר שלי, שירה בנקי, במצעד הגאווה בירושלים, באותו רגע החלטתי שאני קם וצועד לצידו של אותו חבר, אורי בנקי, חבר מהמילואים. צעדתי שם עם כיפה כאדם דתי. ואני רוצה לומר לך משהו, השר גולדקנופ. אני עוקב אחרי המצעד הרבה שנים. פעם ירושלים הייתה מלאה במפגינים חרדים שהיו מפגינים נגד המצעד. יום אחד הם נעלמו. שאלתי את אחד מחבריי שנמצא פה בכנסת, חרדי, מה קרה. והוא אומר, זה נורא פשוט. הייתה אצלנו הנחיה, מפסיקים להפגין נגד המצעד.

במצעד הגאווה עמדתי ביום חמישי האחרון על אי התנועה מחוץ לגן הפעמון, וחיפשתי בכוח את ההפגנה שמפגינה נגד. היו שם, בלחץ, 100 אנשים, כולם מהציונות הדתית, ושאלתי את עצמי למה. למה עדיין מישהו עומד ומפגין מול מצעד הגאווה בירושלים? ולמה החרדים לא שם והציונות הדתית כן שם? והתשובה היא – תשובות כמו שאבי מעוז נותן פה. הוא לא מבין שמה שהוא עושה – הוא שהופך את זה למאבק במשפחה. הוא ואנשים כמוהו עדיין מנסים לערער על העובדה – והיא עובדה, מה לעשות, קשה עם עובדות, אבל אלה העובדות – שאין מחקר בעולם, בעולם, וגם בישראל שמדבר על פחות מ-4% מהחברה כבעלי נטייה חד-מינית, מה שנקרא להט"בים. 4%, זה הנתון הכי קשוח. יש כאלה שיגידו 10%, יש כאלה שיגידו יותר.

ובאמת באמת, כל המאבק הזה עושה נזק אדיר לחברה הדתית, לשם שמיים ולקדוש ברוך הוא. ולכן אני אומר לך, השר גולדקנופ, ואני אומר לאבי מעוז, שלא נמצא כאן. אין לך על מה להיאבק. כל המאבק שלך הוא רק חילול השם.

ואני רק אסיים במשהו קטן. הייתי מנהל בית ספר ומורה הרבה מאוד שנים. ביום חמישי פגשתי במצעד את א'. א' הוא רב-סרן בצה"ל, ביחידה מסווגת. הוא בוגר בית הספר שלי. הוא אדם דתי, והוא הגיע למצעד עם הילדים שלו ועם בן הזוג שלו, כי ככה הוא חי. אלה החיים שלו, לא יהיו לו חיים אחרים. והוא אמר לי: קינלי, אתה יודע, כשאני רואה אותך כאן במצעד, זה לא רק נותן לי כוח להיות פה עם הזהות המינית שנבחרה בשבילי מלמעלה; זה נותן לי כוח לשמור על הכיפה שלי ולהיות כאן כאדם דתי.

אז אלה שתי הבחירות היום – לבחור את הבחירה של אבי מעוז או לבחור את הבחירה שאני בחרתי, של לחזק את האנשים האלה. בעיניי לזה קוראים קידוש השם. תודה רבה.