הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אנחנו בדיון על התפקידים שיוטלו על השר דוד אמסלם. דוד ידוע, איך נגיד, בשפתו השוטפת, הקולחת והישירה – יש מי שיאמר המתלהמת, יש מי שיאמר הפוגענית. ואני רוצה לומר לדוד, לדודי: השם "אמסלם" – אני מניח, אני לא בטוח, אני לא בלשן – אבל לי זה מצטייר כמו "עם שלם" – – –

איזושהי וריאציה על הנושא. זה בא משם?

עם שלם, עם השלום. עם השלום. ויש קשר, אם אני מבין, מבחינת השורשים, בין שלום ושלמות, אדוני היושב-ראש. ואני מבקש, מציע לדודי, לשר אמסלם, לקחת על עצמו להיות פחות סר וזעף וכועס וממריד איש באחיו והרבה יותר שר השלום. שר השלום, שר האחווה, שר מציאת המכנים המשותפים. יש לנו די והותר סיבות להתווכח, סיבות אמיתיות. יש לנו די והותר צבעים וגוונים, וזה בסדר. בהרבה מקרים, בהרבה מאוד מקרים, זה מוסיף לא רק לצבעוניות אלא לחוכמה, ליכולת שלנו לראות דברים מצדדים שונים. אין צורך להפוך את הגיוון שלנו, הראוי כל כך, לסיבה לכעס, לסיבה לתסכול וכמובן לתחושות של זעם אחד כלפי חברו.

המשימה שלנו, אדוני היושב-ראש, היא לדון בסוגיות העומק האמיתיות שעומדות בפנינו בלי לפרק את הסולידריות והחוסן של החברה, של המדינה שלנו, של העם שלנו. מותר, מותר לחלוק על תוכני אמונה או אידיאולוגיה, אבל תוך כיבוד זכותו של האדם האחר, הגבר או האישה, לאמונה שונה, למחשבה אחרת. מותר לחלוק – אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השר – על דמותה של המדינה היהודית, על הרכיבים שלה, אבל תוך ידיעה שאנחנו שותפים, כל אחד בדרכו וטעמו, לעבר ובוודאי לעתידה של המדינה. מותר לחלוק על אופי המשטר הדמוקרטי, תוך הבנה שהחיים שלנו משותפים והכלים הם לא יותר מדרך שבה אנחנו מיישמים את העיקרון שאני מקווה שכולנו תומכים בו. ומותר כמובן לחלוק על נושאים כלכליים, סביבתיים, חינוכיים, תוך ידיעה שלא יעזור לנו כלום, נמשיך לחיות כאן ביחד. תודה רבה.