קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בבוקר הייתי בוועדה, ישבתי שעתיים בוועדה מרתקת – שאתה עמדת בראשה, אדוני – ועדת הרווחה. לצערי כמעט בכל הדיונים שבהם אני יושב בכנסת אני מרגיש שאנחנו משמשים כפלסטר, ומתחילים להפעיל אותנו רק כשמגיע מחקר קיצוני או קורה משהו דרמטי. גם היום הרגשתי כך. למה הרגשתי כך? כי כל הנאומים וכל המחקרים מדברים על מה עושים עכשיו עם נוער בסיכון. יש נוער בסיכון במצבים מאוד קשים ויש מצבים שאפשר לטפל בהם, אבל כמעט לא דיברו על נושא המניעה, כמעט לא תהו מה אנחנו עושים מהיום והלאה כדי שפחות ילדים ונוער יגיעו לסטטוס של נוער בסיכון. זה מה שמפריע לי בהרבה מהדיונים, זה לא מהיום, זה הרבה מאוד זמן.
אני מרגיש שאין לנו תוכנית ארוכת טווח כדי לדעת מה אנחנו עושים כמדינה כדי שפחות ופחות נוער יגיע למצב שהם לא נמצאים בבית, זרוקים – אלימות, סמים, פשע והדברים הכי נוראיים. אני ביקשתי זכות דיבור ונתתי את הפילוסופיה שלי. מכירים את הפילוסופיה שלי, יודעים מאיפה אני בא ומה אני עושה, אבל גם אחרי שדיברתי, סיימנו את ישיבת הוועדה, הרגשתי שלא יהיה שום דבר קדימה, שלא ייעשה שום דבר מהדברים שאמרתי, לכן החלטתי היום ומחר ובשבוע הבא לדבר על הדבר הזה שנקרא מניעה.
אחד הכלים המשמעותיים למניעת הגעת נוער לסיכון הוא נושא של פעילות אחר הצוהריים. ברגע שנוער, וזה מתחיל מילדים, דקה אחרי שהוא יוצא מבית הספר יהיה עסוק – אם זה בפעילות ספורט, אם זה בתנועות נוער, במוזיקה, בתורה, לא משנה במה, אבל יהיה עסוק ולא יסתובב ברחובות – השינוי יהיה דרמטי. דברים כאלו, כמו שאמרתי היום בוועדה, נעשו בעולם. תוכנית איסלנד, שבעקבותיה גם המדינות הנוספות באזור עשו את אותה התוכנית, מה התוכנית אומרת? בעצם, בשנות התשעים, לאחר שהגיעו שם לממדים מטורפים של סמים ואלכוהול ופגיעה בנפש של אנשים, מספר אחת בעולם בהתאבדויות, המדינה לקחה את התוכנית לעשר שנים ובנתה עשרות אם לא מאות מתקני ספורט, הכשירה מאות אגודות ומאמנים, לקחה את הנושא של המוזיקה כנ"ל. היום המחקרים מראים שאיסלנד היא המדינה עם אחוזי הפשע, הסמים והאלימות הנמוכים ביותר באירופה. אחרי 30 שנה – מהפך, מהמקום הכי גרוע למקום הכי טוב. לכן, אני רוצה לסיים במשפט. הגיע הזמן שיהיה פה שולחן עגול של חינוך, ספורט, רווחה, בריאות. ישבו כולם ביחד, יהיה איגום משאבים, יעשו תוכנית קדימה כדי לדאוג לילדים שלנו. תפילה, באמת, שזה יקרה, תודה.
372 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.