קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, תמונות שמגיעות מהכותל המערבי: חטיבה 55, חטיבת הצנחנים ששחררה את העיר העתיקה ואת הכותל המערבי, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, מגיעים אל הכותל עם חולצות. כן, חלק מהם, "אחים לנשק", שבאו למחות על ההפיכה המשטרית, אינם מורשים להגיע אל הכותל. אתה יודע מה? גם את זה אני מוכן לכבד. אני לא מבין, אני לא מקבל, אבל הייתה החלטה של בית המשפט. מגיעים הצנחנים משחררי ירושלים: זמוש, מפקד הפלוגה שפרצה אל תוך העיר העתיקה; האלוף יאיר יורם, מדליק משואה, אב שכול; האלוף עמוס ירון, ועוד עשרות לוחמים שהשתתפו בקרב השחרור. אלה מגיעים, אבל אינם מורשים אל הכותל. הם אינם מתחכמים, אינם עושים שימוש בכוח, אינם פורצים, למרות שהם יודעים לפרוץ, כי הם כבר פרצו ושחררו את העיר העתיקה; הם ניצבים על המרפסת הצופה מהרובע היהודי אל מול פני הכותל, מוחים על ההפיכה המשטרית ושרים שיר מוכר לכולנו, "ירושלים של זהב". ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור. מולם מגיעים מפגינים מהצד השני ומניפים שלטים וצועקים צעקות: "בוגדים שמאלנים", "בוגדים שמאלנים" – למשחררי ירושלים, למשחררי הכותל. איזו בושה. "שמאלנים בוגדים" – ללוחמי הצנחנים.
אלה זרעי הפורענות. אלה זרעי השנאה שזרע ראש הממשלה נתניהו. הוא קרא לנו פה, מעל הדוכן הזה, "שמאלנים". וחצי מחבריי בכלל לא שמאלנים. "שמאלנים בוגדים", הוסיפו כל תומכיו.
חצי מהעם שמאלנים בוגדים. איזו בושה. אני כואב את כאבכם, משחררי העיר העתיקה, גיבורי העם, הצנחנים של חטיבה 55. אני מבקש מכם סליחה.
225 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.