הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על אירוע ה"תקיפה" של חבר הכנסת שמחה רוטמן בניו יורק, בעוד הוא הולך עם אשתו בשדרה אחרי ערב שישי. שמחה רוטמן חברנו לאחרונה מותקף על ידי חפצים. בהתחלה תקפו אותו מדבקות; מדבקות לא נעימות, יש לומר, תקפו את שמחה רוטמן באוניברסיטת תל אביב, ולמרות זאת שמחה שלנו לא אמר נואש. הוא המשיך, כמובן, להדהד את המסרים שלו גם בניו יורק, לא רק באוניברסיטת תל אביב. שם הוא הותקף על ידי חפץ אחר, על ידי מגפון. אני לא יודעת מה קרה לשמחה רוטמן שחפצים עפים אחריו. איך אדם שבאמת ניסה להוביל כאן מהפכה, שמחה שלנו – גולדקנופ, אני רואה שזה מרתק אותך – מותקף על ידי חפצים.

ואני באמת שואלת אותך, אדוני: אתה חבר כנסת, זו התגובה שלך, לחטוף לה את המגפון? מה זה הדבר הזה? איזה מין דבר זה?

מה אתה חוטף לאישה את המגפון מהיד? יש לך שלושה מאבטחים, תגיד להם: זה מפריע לי, או לך תדבר איתה; במקום זה אתה הולך וחוטף, ואז אתה גם עולה לשידור ומתלונן על זה שאתה מותקף. שמחה שלנו מותקף על ידי חפצים. ומה הוא בסך הכול עשה? הוא לא רצה שהמדבקות יתקפו אותו, הוא לא רצה שהמגפון יתקוף אותו, הוא לא רצה את זה.

מה יש לומר, כבוד השר? מה יש לומר לשמחה רוטמן? האם הוא חושש? בוא אני אגיד לך: תתמודד, תספוג את זה. תלך את מה שאתה הולך. כמה אתה כבר הולך? ותשמע, אם יש לך בעיה, תפנה למאבטחים שלך. יש לך בעיה עם מדבקות – תפנה לקצין הרכב, הוא יוריד לך אותן.

מה הבעיה? גולדקנופ, מה הבעיה? אני בטוחה שגם אם היו הולכים אחריך, היית מתעלם, אבל שמחה שלנו, שכבר נושא, מה שנקרא, מורשת קרב של מדבקות, לא יכול היה לעמוד מנגד – זה בסדר, אין מה לעשות – והיה צריך לחטוף לה מהיד.

אז בוא אני אגיד לך, שמחה רוטמן, כי אני יודעת שאתה צופה – בעצם אני לא יודעת אם הוא כבר נחת מניו יורק; מה קורה עם הרכבת הזאת? על הרכבת האווירית אני אדבר בנאום הבא. אבל כשהרכבת תנחת ובתוכה שמחה רוטמן, כולי תקווה ששום חפץ לא יתעופף או לא ילחיץ או לא יטריד אותו – –

– – כי הרי אנחנו לא רוצים ששמחה שלנו ייפגע מחפצים. תודה.