הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר לשר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני. שלום לעם ישראל, ואני אגיד לכם למה אני עולה לכאן. רציתי לשאול אתכם אם אני מספיק אישה מבחינתכם. מספיק, נכון? יש מחלוקת שאני אישה? לא. אני אגיד לכם למה השיח על מגדר הוא שיח צבוע, כי כל התכונות החזקות של גבר הופכות להיות תכונות שליליות כשזה נוגע לאישה. אורנה, בואי, חכי, אני רוצה אותך פה, אם את מסכימה, בסדר?

בואי, כי גם את בכל זאת היית קצינה בכירה בצבא. בואי נודה על האמת, אם אתה חזק ואתה ככה מאוד מאוד אסרטיבי, זאת חוזקה אדירה; אם אתה מאוד מאוד עומד על שלך, זאת חוזקה בלתי רגילה. אבל אם את גברת, ואת מנהלת משרד עורכי דין, ואת מרוויחה כסף, ואת מאוד אסרטיבית, ואת גם מאוד דעתנית ואת גם ידענית, זו חולשה, כי מותר לך – – –

רגע, רגע, אורנה, שנייה.

רגע, רגע, שנייה, אני לא ה-issue, אני לא ה-issue. אני מביאה את השיח הזה כדי להדגים לכם מה אנחנו עברנו השבוע. תראו, יכולתי לבחור לדבר על הרבה דברים אחרים היום, אבל זה חשוב לי לומר, כי אני שומעת פה כל הזמן את השיח על מגדר, שזה שיח צבוע. הרי יושבות כאן חברות כנסת, בשם כל השמות, שלכל אחת פה יש את הידע שלה, יש את ניסיון החיים שלה, יש את סיפור החיים שלה, יש לה הכול. כמו שפתחתי ואמרתי, אני אישה ואין חולק על זה, ויש לי תכונות לא פחות חזקות משל גבר. בעוד שלגבר זה יפתח את כל הדלתות בעולם, אצל אישה זה יסגור דלתות; בעוד שאצל גבר זה ייחשב הדבר הטוב ביותר, אצל אישה – היא תצטרך להקטין, להקטין, להקטין את עצמה, להביע נזקקות נשית כל הזמן. אני לא מתכוונת לקחת חלק במשחק הזה. אני לא מביעה נזקקות נשית, ואני גם לא מביעה חולשה. ולא בגלל שלא קשה לי, ממש לא; קשה לי, והחיים שלי לא כאלה קלים ומאוד מאוד מורכבים.

למה אני אומרת את זה? כי אם אתם כבר מדברים על מגדר, היום לימור סון הר מלך, חברת הכנסת, הקימה שדולה לאישה החרדית והדתית. לא ראיתי שם – אני הלכתי, אני לא דתייה, אני חוזרת בשאלה; הלכתי לשדולה הזו, וראיתי נשים אדירות, חרדיות, דתיות, כל אחת בהתאם לצו מצפונה שלה, שכל מה שהן מבקשות זה לומר שזכותן לבחור הכול. דרך אגב, זכותן לבחור במפלגה שאין בה נשים. מי אנחנו שננהל את צו המצפון שלהן ואת האמונות שלהן? וזכותן לבחור ללכת לאירועים בנפרד. זה שלהן, זה לא שלנו. זה לא שונה מהזכות שלך, יוראי, לעמוד על הזכות שלך להפגין. זה באותה רמה. אנחנו לא שונים אחד מהשני; אתה ושלך והן ושלהן. למה אני אומרת לך את זה? כי הפרוגרס – אפרופו פרוגרס, הרי מה זה פרוגרס? זה הנחות העבודה המשוננות והחודרות דרך האקדמיה ובכל מקום.

אני העזתי לפני שבוע וחצי, בוועדה של היו"ר אייכלר – דנו שם בהליך מורכב וקשה, שקשור לפקידות הסעד והוצאת ילדים בהליך נזקקות לפי חוק הסעד (טיפול והשגחה). אתם יודעים מה הם עשו? איך העזנו – הם יצאו לשביתה, כי אני אמרתי שיש להם כוח רב מדי, בלי לראות ילד – להוציא אותו מהבית. פקידות הסעד, עובדות סוציאליות, החליטו שלנו, חברות הכנסת – לי, חברת הכנסת, אסור לומר מה שאני רוצה, וזו הצביעות במלוא תפארתה.

פה אני רק אסיים ואני אומר: 1. לא מטילים אימה על חברי כנסת, בין שזה מימין ובין שזה משמאל. אף פקיד ציבור לא ייתן לנו הוראות, והוא ייתן לגמרי שירות. כי החובה שלנו – דרך אגב, תזכרו תמיד: אנחנו לא יושבי-ראש ועד עובדי המדינה, אנחנו יושבי-ראש אזרחי המדינה, בין שאתה משמאל ובין שאתה מימין. אז תרדו מהצביעות של השיח של מגדר, ותשאלו את עצמכם כמה פעמים אני שמעתי מכאן, פה, מהאופוזיציה, איך העזתי לייצג אנשים, ואיך העזתי לקחת תיקים פליליים קשים, ואיך אני עושה כך ואיך העזתי אחרת.

וזה בוז למגדר, כי אני החזקתי את אחד המשרדים הגדולים בתל אביב. לא היה חסר לי, ברוך השם – כמובן, תודה לאלוקים. אני מחזיקה את הבית שלי, את המשפחה שלי, ואינני נזקקת, ועדיין, עדיין אצל גבר זאת תהיה חוזקה, ואצל אישה זאת תהיה חולשה. לא אצלי.