קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, תראו, מה שהתחולל פה עכשיו בשעה וחצי, שעתיים האחרונות גובל בהזיה. פרוש, אני לא יודעת אם נחשפת לאירוע שבו ראש הממשלה היה צריך לדבר על מלחמה בפשיעה בכלל ובפשיעה בחברה הערבית בפרט, ובמקום להתעסק בזה סיפר על כמה הוא מדהים וכמה המדינה מדהימה, והממשלה, וכמה זה בעצם לא בסדר שהדירקטורים יושבים בחברות פרסום ומדברים נגדו, במקום להתעסק בנושא של הדיון. הייתי כאן בהרבה דיונים של 40 חתימות. תדבר לעניין.
אבל השיא של האירוע הזה הוא שלא מספיק שהוא בכלל לא מדבר על הדברים – איפה השר לביטחון לאומי או השר לביטחון יהודים או השר לביטחון גברים או השר לביטחון מתנחלים? אני לא יודעת, איפה הוא? הוא לא היה כל הדיון, בכלל. איפה נשמע דבר כזה? זה פשוט הזוי בעיניי. ואז – אני לא יודעת אם ראית את הכניסה – נכנס לפה, מפזר נשיקות, כאילו הוא באיזה אצטדיון כדורגל. מה זה הבושה הזאת? באמת, בכל פעם שאתה אומר לעצמך שיש כאן שיא חדש של הזיות, אתה לא מאמין, אתה שובר עוד שיא. איזה מין דבר זה שבדיון על הפשיעה בחברה הערבית ובחברה בכלל לא נמצא השר? וכשהוא מגיע, הוא כאילו נחת מהירח.
אבל ראש הממשלה, בתגובה, כפתרון, מזמין את הח"כים הערבים אליו ללשכה, כאילו זו הפעם הראשונה שהם נפגשו: נעים מאוד, אחמד טיבי; נעים מאוד, נתניהו. בואו, שבו אצלי בלשכה, ואני אטפל לכם בפשיעה בחברה הערבית, כאילו זה איזה מסחרה. ואז, בשיא של הדיון, הוא ממשיך עם המיליארדים למנסור עבאס. כאילו לא הוא בעצמו אמר לחרדים: מנסור לא קיבל, ולא הוא בעצמו נתן כמעט 30 מיליארד בתוכנית הזו, תוכנית החומש. אתה כבר לא יודע מאיפה להמציא את זה, באמת, את כמות השקרים, כמות ההזיות, כמות הטרלול שנמצאת פה על הדוכן. אתה מנסה לעשות כאן דיון אמיתי על פשיעה, והשר בכלל לא טורח להגיע, וכשהוא מגיע – נגיד אתה, פרוש, בחיים לא הייתי חושבת שתיכנס לפה ותפזר נשיקות. מה זה? לאן הגענו? לאן הולכות הבושה והחרפה, שהציבור צריך לצפות בחרפה הזאת? במקום לבוא לפה ולענות על שאלות, במקום לבוא ולהתייחס לנתונים, להגיד מה הוא עושה כדי לטפל, איך הוא נלחם, עוד פעם הוא עולה לפה ומבלבל על המשמר הלאומי, שבכלל אנחנו הקמנו אותו. כמה כבר נשמע על המשמר הלאומי הזה? תעשה גוגל, אתה יכול עכשיו להתנדב למשמר הלאומי. הוא עכשיו מעביר כספים למשמר הלאומי. אני לפעמים יושבת פה ואני אומרת לעצמי: איפה טעיתי? איפה טעיתי שאני צריכה לשבת – רגע, לפני שאתה מסיים – ולהקשיב לדברים שנעשו – –
406 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.