קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אה, אפשר להוריד עוד קצת. נו, מה, חשבתי שאני ורם באותו גובה.
כמה עצוב עבורי, כבוד היושב-ראש, שראש ממשלה עומד כאן במקום הזה ומבסס את המנהיגות שלו על דברי תוכחה ועל ביזוי האנשים שחושבים אחרת ממנו. אני סבור – וכך פעלתי במשך כל שנותיי כמפקד, כמנהיג מקומי, אזורי; כך ראוי לנהוג במשפחות שלנו – שההורים הם לא סימטריים לילדים שלהם, המפקד לא סימטרי לחיילים שלו, וראש ממשלה, אסור לו לחשוב במונחים סימטריים.
אנחנו מדברים על ראש ממשלה שאני רוצה לחזור אל מושכל היסוד, אל ראשית הצירים – הוא נאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים. נכון שהחוק הפורמלי מאפשר לו להמשיך במשימתו, אבל המהות הדמוקרטית, המהות הניהולית כמו שאני מבין אותה, האתיקה הציבורית, מחייבת כל מנהיג את מה שמתחייב מההיגיון של: שב, תתמודד באופן הראוי – אני מאחל לו שיצא זכאי – אבל אין מקומו של ראש הממשלה הזה בהנהגת המדינה. קל וחומר אין מקומו בדוכן הזה בליבוי מדנים וביצירת סכסוכים ובשינוי כללי משחק שהיו נהוגים כאן במדינה הזו במשך עשרות שנים.
שלא לדבר על כך שמפלגתו, ערב הבחירה שלו ליושב-ראש הליכוד, מפלגתו בשנת 1993 בוועידה קבעה בגאווה שהליכוד קידם רק שנה קודם, ב-1992, מהפכה חוקתית, ואני מצטט: למען זכויות האדם והאזרח, ומפלגת הליכוד, כך נאמר רק לפני 30 שנה, תמשיך בשנים הבאות במהפכה הזו. והינה ראש ממשלה, במקום להמשיך בדרך הזו, במקום להגיד: אוקיי, ייתכן ורצוי ואפשר לעשות שינויים, ואין מערכת שאין בה שינויים. נעשה אותם במתינות, בהסכמה רחבה. ראש הממשלה הנאשם, שצריך ללכת הביתה, עסוק בפירוק המפעל העצום הזה. הוא צריך ללכת הביתה, הממשלה שלו צריכה ללכת הביתה, וכולנו זכאים לממשלה אחרת. תודה רבה.
258 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.