קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני חייבת להגיד שפשוט נמאס לי. נמאס לי מהשקרים, מהביזוי, מכל האמירות הכוללניות והלא-קשורות למציאות, באמת. אופיר כץ, חבר הכנסת, אני פונה אליך: עמדת כאן לפני לא הרבה זמן ואמרת משפט על המפגינים – מה למפגינים ולבתי התפילה. כאילו היהדות לא שייכת לנו, היהדות היא רק בצד הזה. אנחנו לא יהודים, אנחנו סמי-יהודים. אלעזר לא יהודי, אני לא יהודייה. אנחנו צריכים להוכיח את היהדות שלנו, את הנאמנות שלנו ליהדות. למה? למה המיתוג הגזעני, הדוחה, המשסה, המסית הזה?
אני פשוט שואלת את עצמי: איך אפשר להטיף מוסר לאנשים שמשרתים בצבא, שמשרתים במילואים, שמשלמים מיסים, שתורמים למדינה בכל התחומים, ולבוא ולהגיד להם שהם לא בסדר והם עוכרי המדינה? למה? כי הם מממשים את זכותם הדמוקרטית והם יוצאים להפגין. באמת תודה. ומי הם אלה שמטיפים לנו מוסר? יושבים אנשים בממשלה הזאת שלא שירתו את המדינה הזאת יום בחיים שלהם – יום; לא בצבא, לא במילואים, לא משלמים מיסים – אבל הם יטיפו לנו מוסר. באיזו זכות? אז חשוב לי להגיד מכאן, מהבמה הזאת, למפגינים: הם לא רק מממשים את זכותם הדמוקרטית, הם גם גיבורי ישראל וגם לוחמי צדק. בממשלה הזאת יושבים אנשים שיש להם עשרות כתבי אישום, שהם עבריינים מורשעים, והם יבואו ויטיפו מוסר לאנשים שומרי החוק שתורמים למדינה? הגיונית בסך הכול, המשוואה הזאת. הם ייתנו לנו שיעור באזרחות, איך להיות אזרח טוב. איפה נשמעה הבדיחה העצובה הזאת, שבן אדם שעד לפני רגע היה עם עשרות כתבי אישום מופקד על המשטרה והוא שר בכיר בממשלה? מתי יפנימו השרים בממשלה הזאת את כובד האחריות שלהם ואת המשמעות של המילים שלהם? שר האוצר הולך ומפזר את כל האמירות ההזויות בטיולים שלו בחו"ל, והוא לא מבין את הנזק שהוא עושה למדינת ישראל.
281 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.