קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום היה יום לא פשוט, היה דיון מאוד מהותי, סוער, יצרי, אמיתי בסיעת הליכוד.
אבל זה בהחלט היה דיון על נוסח אחר משהוצג בתחילה.
הכול טוב. הנוסח שעבר, של הצעת החוק שאנחנו הולכים להעלות אותה לקריאה שנייה ושלישית, שינוי המבנה של הוועדה למינוי שופטים – זו הצעת חוק חשובה, הצעת חוק ששמה בעצמה בלמים ואיזונים לכוח של הקואליציה. זו הצעת חוק שמוכיחה מעל כל צל של ספק שכוונתנו לאזן ולא להשתלט. זו הצעת חוק ששמה סוף לרודנות של השופטים בתהליך מינוי השופטים. הם חלק מהתהליך אבל הם לא קובעים יותר את התהליך. התהליך ייקבע בסופו של דבר ברובו על ידי נבחרי ציבור, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. הרפורמה הזאת, בסופו של דבר, החקיקה בעניינה הולכת להמשיך גם אחרי הפגרה. הסעיפים הנוספים יעלו לחקיקה, ואני חושב שכולנו צריכים לנצל את הפגרה כדי להסתכל קצת לאן הגיעה מדינת ישראל מבחינת הקרע והקיטוב בה.
עכשיו, אני מאלו שחושבים שלא הרפורמה יצרה את הקיטוב. אני חושב שהקיטוב היה קיים כבר הרבה מאוד זמן, והרפורמה הזו הציפה את כל הקרעים שניסו במשך המון המון שנים לדרוס ולרמוס ולשטח כאילו הם לא קיימים. הם פה, וכדאי מאוד שכולנו נשים לב אליהם. כדאי מאוד שנתייחס לזה ברצינות. מי שחושב, אלעזר שטרן, שיש מנצח למלחמת אחים – לא מבין; מי שחושב שאפשר לחלק את הארץ הזו לשתי מדינות, כנראה לא למד את ההיסטוריה של עם ישראל. אין לנו ברירה אלא לחיות פה ביחד. רוצים או לא רוצים, אוהבים יותר, אוהבים פחות – נגזר עלינו לחיות פה ביחד. ומכיוון שאני בטוח שאתם ציונים לא פחות ממני, ושאתם לא מעלים על דעתכם לגור במקום אחר, אנחנו חייבים ומוכרחים למצוא דרך לחיות פה ביחד, ואני מקווה שננצל את הפגרה בדיוק לצורך הזה. תודה רבה.
279 מילים של חנוך דב מלביצקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.