קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני ממש תוהה איך חברי הקואליציה הולכים לישון בלילה. אין לי ספק שכשנבחרו לכנסת רצו לעשות טוב למען הציבור בישראל – –
כן. – – ולאט-לאט נכנעו בחולשתם לדוצ'ה שהם קוראים לו ראש הממשלה. אני תוהה איך הם ישנים בלילה כשהדברים הראשונים שהם עושים זה לא לדאוג לציבור. אני שמעתי שתושבי באר שבע כבר התחילו לשלם כסף נוסף לחברות אבטחה פרטיות, כי יש שכונות שלמות שאנשים פוחדים להסתובב בהן ברחוב אחרי הצוהריים. אנשים לא מצליחים לגמור את החודש, לא מצליחים ללכת לשוק, אבל במקום זה עובר פה בכנסת לא חוק שיקל עליהם – עובר פה חוק שמממן בתים של ראשי ממשלות; עובר עוד חוק שנותן מתנות לראשי ממשלות, עוד חוק ששומר על ראשי ממשלות, ועוד חוק – כל החוקים, אף לא אחד מהם, אחד, נוגע בחיי היום-יום של אזרחי מדינת ישראל, שאין להם כסף ללכת לשוק, שהם פוחדים לצאת מהבית אחרי הצוהריים כי הפשיעה והטרור משתוללים; אחד לרפואה, משהו, שתראו שאכפת לכם מהציבור.
ולא רק שלא מחוקקים חוקים למען הציבור, ולא רק שמחוקקים חוקים נגד הציבור בהפיכה משטרית שמטרללת פה מדינה שלמה, כשיוצאים אזרחי מדינת ישראל לרחובות, גם אם אתם לא מסכימים איתם, מתוך פחד וחרדה אמיתית, פחד וחרדה אמיתית – זה העם שלכם, והוא מפחד – אתם לא מסתכלים לו בעיניים, אתם קוראים לו בשמות גנאי. למה אתם שונאים את העם הזה? מה הוא עשה לכם כל כך נורא שהחלטתם להתעלל בו בצורה כל כך קשה, שבחודשיים שאתם נמצאים בממשלה הזו אתם רק הולכים נגדו, בין אם זה בחקיקה ובין אם זה בשמות גנאי ללוחמים ולאימהות שפוחדות שהילדות שלהן לא יגדלו במדינה שוויונית? גם אם אתם לא מסכימים איתם, למה? למה היחס הזה? למה? למה אצבע בעין? רק מי שלא אוהב את העם שלו מתנהג בצורה כזו, כי אין לי שום הסבר להתנהגות שלכם. תודה.
292 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.