קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה השעה כבר? 04:30.
אני פשוט ראיתי שחבר הכנסת השר לשעבר יולי אדלשטיין נמצא פה, אז עליתי ואני אספר לכם סיפור מקביל, מה הקשר ליולי אדלשטיין. יולי, גם אתה לא יודע את זה, אבל אני אספר לך.
לא קרובי משפחה, אבל יש דברים מקבילים. אני נולדתי בשנת 1970 בווילנה בליטא, שהייתה חלק מברית המועצות. נולדתי למשפחה של שני הורים רופאים, צעירים, יהודים, ציונים, וכשהייתי בן שמונה ימים, כמו אבא טוב ויהודי, רצו לעשות לי ברית מילה. מה לעשות שבשנת 1972, בגלל החוקים, היה אסור לעשות ברית מילה בברית המועצות בצורה פומבית, והיה צריך לעשות לסימון הקטן ברית מילה במקלט ולהביא רב מקובנה במיוחד שיעשה ברית מילה.
גדלנו בבית, עלינו לארץ מטעמים ציוניים, ואני כילד צעיר, אני זוכר שהיו שני שמות מאוד מפורסמים אצלי בבית, אנטולי שרנסקי ויולי אדלשטיין – שני אנשים שבעצם סימנו את היהודים בברית המועצות שהיו אסירי ציון ולא יכלו להגיע לישראל. באותן שנים סגרו את השערים – אני זוכר שזה היה 1987, נכון, יולי? מתי אתה עלית לארץ? ב-1987 יולי הגיע לארץ, וכמשפחה שהגיעה מברית המועצות לשעבר – ליטא היום זו מדינה עצמאית, אבל זה היה ברית המועצות, ובאמת זו הייתה חגיגה ליהודים שהיו במדינת ישראל. זה היה מין סמל.
דיברתי עם אבא שלי, יולי. אני מדבר איתו המון. מאוד רע לו. הוא אדם בן 83, באמת מאוד מאוד ציוני, עשה קריירה מאוד מצליחה כרופא, ומאוד רע לו בשבועות האחרונים. וכשהוא מדבר איתי, הוא מדבר איתי על דברים של הרגשה כיהודי שחי במדינה שכאילו מחזירים אותו חזרה למדינה שהוא גר בה. אתם לא תבינו את זה אבל באמת, אם אדם בן 83 בוכה לי בטלפון ואומר לי: אני מרגיש שמחזירים אותי חזרה כיהודי לברית המועצות, למדינה שהייתה קומוניסטית, דיקטטורית – ככה הוא מרגיש. עכשיו, לא רק הוא מרגיש ככה. זה החברים שלו, המעגלים שלו, של אנשים שהם לא טיפשים, הם לא אנשים מטומטמים – זה אקדמאים, זה רופאים, זה אנשים שעברו דרך גם במדינה וגם במדינה הקודמת.
ואני מסתכל על יולי ואני אומר: באמת, זה האדם היחיד שאני יכול להגיד שיש היום בליכוד שאני יכול להגיד – אולי יש אדם אחד שיכול להשפיע גם על אחרים ולעצור את ההידרדרות המטורפת הזאת, את ההתרסקות של המדינה, שאנחנו מרגישים שאנחנו נופלים לפי תהום.
רק משפט אחרון: אני יודע שזה קשה – זה קשה ליולי, זה קשה לי, זה קשה לחברים שנמצאים פה – אבל אני באמת, אדוני היושב-ראש, מתפלל לא כאדם דתי. התפילה שלי היא תפילה לאלוהים שאיכשהו הדבר הזה, חלום הבלהות הזה, ייעצר, ושאנחנו לא נגיע למקומות שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם. תודה רבה.
411 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.