קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, בשבוע שעבר נחשפתי לסיפור קורע הלב של אלרועי בן שבת, זיכרונו לברכה, ילד בן 13 ששם קץ לחייו; ילד שרק לפני שלושה שבועות חגג בר-מצווה ולא יכול היה עוד לשאת את הגיהינום שעבר תקופה ארוכה מצד ילדים אחרים, בני כיתתו: חרמות, קללות, הצקות, אלימות מילולית ופיזית שהונחתה עליו, התעללות רגשית. ילדים מבית ספרו קשרו אותו, היכו אותו, השפילו אותו, אמרו לו שאין לו מקום בעולם הזה, שהוא לא יחסר לאף אחד, וקראו לו להתאבד, וכך אלרועי הלך, במחשבה שאף אחד לא ירגיש בחסרונו. בלתי נתפס.
למילים יש כוח, ודאי למעשים. בתוך העולם המורכב של ימינו, ילדים ונערים לא תמיד מבינים עד הסוף את המשמעות של מה שהם עושים או של מה שהם אומרים, ואני חושב שהחובה שלנו, גם כהורים, גם כמורים, גם כמבוגרים, גם כחברה כולה, להיות רגישים קצת יותר, ערניים יותר לסביבה שלנו, לפקוח את העיניים ולזהות סיטואציות שעלולות להידרדר לאלימות מילולית, לאלימות פיזית; לדבר עם הילדים או עם האחים שלנו על כוחן של מילים ועל הנזק הבלתי-הפיך שהן עלולות לגרום; לעשות הכול, אבל הכול, כדי לעצור את ההתאבדות הבאה של אותם ילדים, של אותו ילד, אותה ילדה, שעכשיו מרגישים הכי בודדים בעולם. המשמעות של להבחין בכך ולעצור את זה היא להציל חיים.
דווקא בגלל שאנחנו נמצאים בכנסת ישראל, מקום שבו למילים יש כוח, פרלמנט, אני מוצא שלנו יש אחריות מוגברת בהקשר הזה, וכשאנחנו רואים בריונות – לא לעמוד מנגד אלא לזהות אותה, לקרוא אותה ולוודא שהיא לא הופכת לעניין שבשגרה, כי למילים יש כוח, ולעיתים כוח הרסני. תודה רבה.
249 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.