קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים קשים של ויכוח פנימי, יפים דבריו של אורי בנקי, אביה של שירה בנקי, זכרה לברכה, שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים. כך הוא דיבר שנה אחרי שהיא נרצחה: "כשאדם שומע בחדשות שנערה נרצחה, שילדה של מישהו לא תחזור הביתה, אם אין לו לב של אבן, הוא כואב את האירוע, אבל גם מוקל לו שהאסון לא פגע בו, והוא משתדל להדחיק את הזוועה. הנטייה האנושית כל כך להדחיק את האירוע ולשכוח ממנו היא זו שמביאה עלינו את האירוע הבא. לעיתים זו קטטה, לעיתים זו אלימות מתפרצת ולעיתים זה רצח – – – הלקח שיש לנו ללמוד מהרצח של שירה ומחורבננו הלאומי לפני אלפיים שנה הוא שהמתינות היא מידה טובה לכולנו, כי ההקצנה, מכל סוג שהוא, היא שביל בטוח לחורבן. השתיקה של כולנו כנגד כל הקיצונים והמתלהמים ומתן אפשרות לשיח ציבורי מבזה ואלים, בין אם היא נובעת מפחד, ובין אם היא נובעת מאדישות ומהתנכרות, פוגעת באיכות החיים ולעיתים גם לוקחת חיים.
"שלשום הרביצו להומו ברחוב ואנשים שתקו כי הם לא הומואים. אתמול אתיופי הושפל במועדון, אבל אנשים הפנו מבט, כי הם לא אתיופים. בשבוע שעבר קרעו סידור תפילה – – – כי מי שאחז בו לא היה מספיק יהודי לטעמו של הקורע. אבל אנשים חשבו שזה לא עניינם, כי ממילא הם לא מתפללים ולא הולכים לכותל.
"לפני כמה ימים אישה מנעה מבחורה בדואית לשבת מולה ברכבת, אבל זה לא נגע להמון אנשים כי הם לא נוסעים ברכבת והם גם לא בדואים. ילדות חרדיות ממוצא מזרחי לא מתקבלות למוסד לימודי – – – אבל זה לא עניינם של רבים – הם לא חרדים וממילא שולחים את ילדיהם ללמוד במקום אחר. לפני שבוע מנהלת בית ספר מנעה מילדה ערבייה להיכנס לבית ספרה להרצות על דו-קיום, אבל זה לא היה חשוב להמון אנשים כי הם לא ערבים. בשנה שעברה רצחו את הבת שלנו כי היא חשבה שכל אדם זכאי לחיות את חייו מבלי להיות מבוזה בגלל מי שהוא. הפעם זה היה מאוד ענייננו, אבל זה היה מאוחר מדי עבורנו, ושירה כבר לא תזכה לראות את שינוי המציאות ואת מתינות המרחב והשיח הציבורי".
אנחנו כולנו חיים בחברה שסועה, ועל מנת לצלוח את הסערות הפנימיות והחיצוניות האורבות למדינת ישראל עלינו לאמץ את המתינות והסובלנות כדרך חיים. זה לא מאוחר. אל תיתנו לשנאה, לבורות ולדעות הקדומות לגרוף אתכם. קומו ועמדו על זכותכם לחיות בחברה סובלנית ומתונה. ההקצנה וחוסר הסובלנות עיוורים לנפגעים הם. המתינות והסובלנות הן פקיחת עיניים והתבוננות בזולת. תודה רבה.
386 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.