קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, ביום שבת כעסתי – כעסתי כמו שלא כעסתי מזה זמן. ראיתי סרטון של שני גיבורים, לוחמים שהצילו חיי אדם, שראו מחבל ארור, שבא לרצוח אותם ויהודים נוספים, שדקר אזרח רק בשל היותו יהודי, והם מנעו את ההמשך – תפעלו את האירוע בצורה יוצאת דופן, בנחישות ובמהירות, כפי שמצופה מהם. למה כעסתי, כמו מרבית אזרחי ישראל, אני מאמין? כי אחר כך ראיתי דיווח שמח"ש חוקרת את הלוחמים באזהרה ולוקחת את נשקם. איזו בושה. באמת שהתביישתי. התביישתי לראות איך גוף במדינת ישראל משפיל את הלוחמים שלנו. רתחתי. עצם האמירה שחוקרים אותם, שהם חשודים במשהו, זה פשוט לא ייאמן. המסר שאנחנו צריכים להעביר ללוחמים שלנו: כך צריך לפעול. מחבל שבא לרצוח יהודים, צריך לחסל אותו. מקומם של החיילים שלנו, החיילים הגיבורים שלנו, הוא בטקס הענקת ציון לשבח, לא בחדר חקירות. אני מעדיף מאה מחבלים מתים מאשר שתיפול שערה אחת מראשם של לוחם או לוחמת שלנו.
אני ביקשתי להעלות לסדר-יומה של הכנסת את הנושא. אני רוצה תשובות מה קורה במח"ש. מה זה הנהלים האלו? מי קובע שלוחם שמחסל מחבל ארור צריך ללכת לחקירה, להיות חשוד? זו זכותו של הציבור לדעת. מעבר לזה, הגיע הזמן שנפעל להפסיק את הנוהל המטופש הזה של חקירת לוחמינו באזהרה על מעשי גבורתם. איפה נשמע דבר כזה? באיזו מדינה מתנהל נוהל כזה הזוי? לא ייתכן שהלוחמים שלנו ישמרו עלינו במציאות בלתי נסבלת, וזה המסר שיועבר אליהם. לוחמי מג"ב היקרים, הבנים שלנו, הבנות שלנו, אני מבקש, מכאן, מכנסת ישראל, לחזק אתכם ולתמוך בכם. אני מאמין גם שרוב, אם לא כל עם ישראל, יחד איתי, שותף לחיזוקים האלו. תהיו גאים בעצמכם. אנחנו גאים בכם.
258 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.