קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בדרום אפריקה, לאחר סיום משטר האפרטהייד, נכתבה חוקה חדשה למדינה. בחוקה הזו נכתב בצורה הכי ברורה שהיא מבטיחה חיבור למים ולחשמל לכל אזרח במדינה בדרום אפריקה, כי ראו בזה זכות בסיסית קיומית בעידן שלנו, שבו בני האדם, כדי שיחיו בתנאים המינימליים, חייבים את זה. בדרום אפריקה היו הרבה פחונים שגם כן, לפי דעת המתכננים והחוק במדינה דאז, נבנו בלי רישוי, ובבנייה בלתי חוקית, מה שנקרא. ובכל זאת, ולמרות שהם פלשו אז לאדמות שהוכרזו שהן לא שלהם, החליטו בחוקה לאפשר להם להתחבר לחשמל.
בכל העולם זה מובן מאליו שמים וחשמל הפכו לזכות בסיסית שאין עליה עוררין, רק במדינת ישראל לא. ולמה? למרות שהערבים יושבים על אדמתם והרוב המוחץ של הבנייה הזו היא בנייה על אדמה פרטית – בניגוד לבנייה הבלתי-חוקית במדינה של היהודים, שהיא פלישה לאדמות שהן לא פרטיות של הבן אדם – ושהבנייה של האוכלוסייה הערבית היא בנייה למען מגורים ולא למען עסקים, כמו שקורה, בכל זאת יש עדיין מי שמתווכח איתנו. ולצערי הרב, לקשור את הזכות לחיבור לחשמל לענייני תכנון ובנייה, זה רק בא מגישה גזענית, שאומרת שהערבים הם פורעי חוק מלכתחילה והם אף פעם לא ישתנו, וצריך להכריח אותם. במקום לקחת אחריות, המדינה, שמונחות אצלה תוכניות מתאר כבר הרבה זמן, תוכניות מפורטות של חלק מהכפרים והערים הערביות, לא נותנת להן אישורים – באים להעניש עוד פעם את המוענשים.
אני אומרת לכם שהצעת החוק, שהביאה אז המשותפת על ידי חברי הכנסת טיבי וסעדי, שמחברת חשמל דרך חוק החשמל ולא דרך תכנון ובנייה, היא ההצעה הנכונה, היא ההצעה הראויה. אנחנו שקלנו עד הרגע הזה להימנע בהצבעה הזו, כי עדיין יש בעיה די רצינית בניסוח הקיים. אבל הובטח לנו שיהיה מתווה שיתקן את המעוות בהצעת החוק.
ולכן אנחנו כן שוקלים להצביע. אבל שתדעו לכם, אני חושבת שהגיע הזמן לצאת מדרך המחשבה שאומרת שהערבים – –
– – במדינה הזו, אין להם זכות קיום אפילו על אדמתם הפרטית, ולהעניש אותם בכל מיני צורות.
308 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.