קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – – –
אז היה לכם רגע של שמחה, מי שהיה צריך להציג איזה נושא איננו, וזה טוב, שמחה. אז תהיו מבסוטים, הכול בסדר.
רבותיי, אני עולה כאן להציג את – – –
אני עולה לכאן כדי להציג את תיקון חוק התכנון והבנייה לגבי חיבור חשמל. אדוני היושב-ראש, אני מבקש שהוא יאפשר לי לדבר. הוא מפטפט שטויות, ואין לי זמן לשטויות שלו. הוא מפריע לי, אתה לא נותן לי את הזכות לדבר.
הוא לא יגיד כלום על דבריי, הוא מדבר דברים אחרים, לא לעניין.
אני עולה כאן, דוד אמסלם, כדי לנסות לתקן עוול שאתה והממשלות שלך עשיתם להרבה מאוד אזרחים במדינה, בעיקר אזרחים ערבים – –
אתה לא מקשיב לעצמך. אתה לא מתבייש?
אתה מפזר שקרים. אתה לא מתבייש?
אני עליתי כדי לתקן עוול שאתה והממשלות שלך עשיתם למאות אלפי אזרחים במדינה.
אלה שמנסים להיכנס לי לדברים ולהשמיע דברים שאינם קשורים לעניין, הסתה, הם אהבו את המציאות של אנשים שמתים בגלל שאין להם חשמל, מתחשמלים.
– – אתם ללא ערכים, תתביישו לכם.
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, יצא לי להקשיב, לראות, לצפות ברבים מחברי וחברות הכנסת שעלו לדבר כאן, מעניין כמה כל אחד מהם לקח את הדבר הזה לזווית שלו, ומתברר שלחוק הזה יש הרבה מאוד זוויות שמהן אפשר להסתכל עליו. יש כאלה שתוקפים אותו מההיבט של רמיסת שלטון החוק. את אלה אני שואל – כל עורכי הדין והמשפטנים גם מקשיבים – מה זה חוק? חוק זה מערכת ערכים שמסכימים לגביה בתקופה כלשהי ושעוברת דרך הצינורות החוקתיים, כמו שמחוקקים עכשיו חוק בכנסת ונהיה חוק. איך אפשר לומר על חוק שהוא מתיר בלגן ומתיר בנייה לא חוקית וכל מיני השתלחויות מטעמים לא מקצועיים, מטעמים של רק להתנגח ורק להתנגד ורק להשמיץ ורק להראות שמשהו לא בסדר הולך לקרות. כאילו, אף אחד לא מתחשב בילדים, בנשים, בזקנים, בחולים שצריך לחבר אותם למכשירים כדי לספק להם חיים? אף אחד לא מתחשב בכך שהרבה מאוד אנשים איבדו את החיים שלהם, מתו, בגלל הבלגן הזה של חיבורים מאולתרים לחשמל? כי מי מעלה על דעתו שעשרות אלפי הבתים שלא מחוברים לחשמל הם היום ללא חשמל? אף אחד הרי לא מעלה על דעתו שהם ללא חשמל, הם בוודאי מחוברים לחשמל, אבל הם מחוברים לחשמל באמצעים מאולתרים על ידי כבלים המועברים מעל הגגות, גגות של הבתים, מעמוד לעמוד; חיבורים באמצע הכבל, ומושכים אותו לפעמים יותר מקילומטר, דבר מזעזע כשלעצמו. לעיתים משאיות נתקלות בכבל, הוא נמשך עם המשאית ואז גורם לסכנת חיים ממשית.
כל העניין הזה לא עניין אף אחד, לא הקפיץ אף אחד, לא זעזע אף אחד, לא גרם לאלה שטוענים שיש להם מצפון לזעוק נגד הדבר הזה. לא שהם לא קמו, נגיד, כדי להגן על הזכות להתחבר לחשמל – הם אפילו לא קמו כדי לבקש שסוף-סוף היישובים הערביים יקבלו תכנון. והרי למה אין חשמל? השאלה הזאת היא השאלה העיקרית בכל הדיון הזה. במשך עשרות שנים המדינה לא דאגה לתכנן את החברה הערבית. החברה הערבית, שהייתה ב-48' 150,000 נפשות, התחילה לגדול באופן טבעי. והאנשים האלה מן הסתם ירצו לגור בבית, אלא אם כן מישהו חשב שכל מאות האלפים שהתווספו – היום החברה הערבית היא מיליון ו-700,000 תושבים – כל אלה יכולים ללון ברחובות או להקים להם אוהלים. למה צריך לתכנן להם? הם לא צריכים את זה. ואולם בפועל, האנשים האלה היו צריכים באמת לבנות בתים, ובגלל שאין תכנון, הם נאלצו לבנות את הבתים שלהם ללא היתרים. ללא היתרים, משמעות הדבר גם – בגלל שהחוק הקודם חייב הגעה לשלב ההיתרים כדי להתחבר לחשמל, נוצר מצב שעשרות אלפי בתים למעשה נבנים ולא מתחברים לרשת החשמל כי לא מגיעים לשלב ההיתרים.
יש פה שאלה מרכזית נוספת, שאף אחד לא נותן עליה מענה: הרי הרוב המוחלט של הבתים האלה – הרוב המוחלט, המוחץ, של כל הבתים האלה – המדינה לא פתחה נגדם בשום הליך משפטי. זאת אומרת שאף אחד לא רוצה מהם כלום מבחינה חוקית. הבית קיים – והיום חלק גדול מהבתים האלה הם במרכזי היישובים אפילו – אבל בגלל שהוא לא הגיע לשלב ההיתרים, הוא לא הצליח להתחבר לחשמל. אז מצד אחד, אתה לא רוצה מהבית הזה כלום, אין לך טענות אליו, אתה לא פותח נגדו בשום הליך, אבל מצד שני אתה לא מאפשר לו להתחבר לרשת החשמל כמצרך יסודי בסיסי, כזכות יסוד בסיסית של כל אדם עלי אדמות.
אני חושב שהצעת החוק שאני מביא היום, למרות שתקפו אותה מכל הכיוונים – חלק הלכו רחוק רחוק ללאומיות והתעמקו יתר על המידה בהסברים פוליטיים. אני רוצה לומר לכולם: הצעת החוק הזאת תעשה צדק סוף-סוף עם עשרות אלפי בתים, עם מאות אלפי אנשים; עשרות אלפי בתים, שגרים בהם מאות אלפי אנשים, ילדים, נשים, זקנים וטף, שנמנעו מלקבל את הזכות הבסיסית הזאת במשך עשרות שנים, לא משום שהם פשעו, כפי שטענו רבים מאלה שהיו אמורים לדאוג לתכנון החברה הערבית, לא משום שהם פשעו אלא משום שפשוט מאוד הממשלות לדורותיהן לא דאגו לתכנן את היישובים ולאפשר לאזרחים הערבים את הזכות הבסיסית הזאת לחיים.
אני רוצה להעלות פה שאלה עקרונית, באמת שאלה עקרונית: למה חושבים בממשלות לדורותיהן שלעשות את הדבר הזה נגד האזרח הערבי זה עושה טוב למדינת ישראל? למה זה עושה טוב למדינת ישראל? למה זה עושה טוב לממשלה, שלא רצתה להשקיע בתכנון היישובים הערביים? למה זה עושה טוב לממשלה לראות נשים, ילדים וזקנים ללא חשמל? למה זה עושה טוב לממשלה לא להשקיע בתשתיות ביישובים הערביים? למה זה עושה טוב לממשלות עד היום – כי עכשיו זה לוקח טיפול אחר – לראות את הפשיעה משתלטת על היישובים הערביים, ואף אחד לא קופץ מזה? אחדים אפילו אמרו: אם זה אצלם, אז שיהיה להם בהצלחה. זה לא עניין של המדינה, הם חשבו שזה עניין של חצר אחורית, שלא תשפיע לעולם על החזית, על המרכז ועל שאר הערים במדינת ישראל. התוצאה הייתה שהתבדו, והפושעים יכולים להציק לכל אזרח במדינה ללא קשר ליישוב שהוא גר בו.
אני חושב, רבותיי, שבשנת 2021 אני מרגיש בושה לעלות לדוכן כדי לדבר על מצרך בסיסי, על מצרך חיוני, על מצרך שכל ממשלה הייתה צריכה לדאוג בעצמה כדי לממש אותו ולעשות אותו לכל האזרחים. ב-2021 אנחנו עדיין מדברים על כך שיש כאלה שמתנגדים אפילו לחוק שמסדיר את זה אחרת, ועדיין יש כאלה שמתנגדים להעלאת החוק, להבאת החוק ולהעברת החוק. מה זה מלמד? אני לא יודע להסביר כל אחד מאלה שעלו להתנגד ולהשמיע טענות נגד החוק; אני יודע לומר שחלק מהם, המוסר אצלם הוא מוסר סלקטיבי – תלוי על מי אתה מדבר ולמי אתה מכוון. אם אתה מכוון ללאום שלו, אז הוא מלא מוסר. אתה שומע אותו לוחמני, מוכן לעשות הכול כדי לדבר על הצדק, על המוסר ועל הזכות לקבל את הזכות הבסיסית הזאת. אבל כאשר מדובר באזרח ערבי – ואללה, את מי זה מעניין? למה זה צריך לעניין אותו בכלל? יש כאלה גם שעושים את זה עם מנה רצינית של גזענות, כי זה החינוך שלהם, על זה הם גדלו, הם לא יודעים מה זה זכויות אזרח וזכויות פרט כאשר האזרח והפרט לא שייך ללאום שלו או לקבוצה שלו, ומכאן דיברו מכל מיני כיוונים, מכל מיני סיבות, ולעולם הכוונות היו ונשארו.
אנחנו רוצים שסוף-סוף מדינת ישראל, ממשלות ישראל, יתנהגו אל האזרחים הערבים כאל אזרחים שווים, והזכויות של האזרחים הערבים אינן תלויות ברצון פוליטי של שר זה או שר אחר; הן צריכות להיות מעוגנות ושמורות, ושלא צריך להתחנן כדי לקבל אותן וכדי לבקש אותן, כי הן צריכות להיות מובנות מאליהן. עד עכשיו זה לא קרה, וגם עכשיו זה לא קורה בקצב שהיינו רוצים לראות, אבל אנחנו לפחות מנסים להתחבר לכל הסוגיות הקשורות לחברה הערבית ממבט של תכנון, בהתבסס על ההיגיון של התכנון. ומכאן גם המשימה של רשויות התכנון, של מטה התכנון, של הוועדות המחוזיות והמרחביות והמקומיות. המשימה הערכית שמוטלת על כולם היא משימה כבדה: כולם צריכים להתגייס כדי לקדם את התכנון בחברה הערבית, ולא בקצב שהתרגלנו אליו, כי הקצב שהתרגלנו אליו היה קצב איטי עד כדי איטי במתכוון.
יש תוכניות שאני מכיר, אדוני היושב-ראש, שלקח להן 20 שנה כדי להגיע לשלב שגם הוא עדיין לא שלב של אישור תוכנית סופית. ואני שואל: אלוהים אדירים, מה יכול למשוך תוכנית 20 שנה? למה אפשר לעשות את זה בכל מקום ולא אפשרי לעשות את זה לחברה הערבית? אז יש שיגידו שתכנון עולה הרבה כסף. המדינה לא מימנה את הרשויות המקומיות הערביות כל הזמן כדי להשקיע בתכנון, והרשויות המקומיות הערביות, שלמרביתן אין אזורי תעשייה, אין אזורי תעסוקה והן מתקיימות על ארנונה של מגורים, לא היה להן כסף לשאת בהוצאות התכנון. ועל כן גם התחברו להן שתי סיבות: האחת, מדינה שלא מעניין אותה ולא משקיעה כסף בתכנון; השנייה, רשויות מקומיות שאין להן כסף כדי לתכנן, כי אין להן הכנסות, אין להן אזורי תעשייה, אזורי תעסוקה, ואז הן גם לא יכלו לשאת בהוצאות של התכנון. ומי שילם את המחיר המיידי? האזרח הממוצע, האזרח הפשוט, שצריך לבנות את הבית שלו בכבוד, וצריך להתחבר לחשמל בכבוד, וצריך ללכת על כביש מסודר בכבוד, וצריך להגיע לבית הספר בכבוד, וצריך להגיע לבית החולים ולמרפאה בכבוד. וכל הדברים האלה נמנעו ועדיין מנועים מהרבה מאוד אזרחים ערבים בהיותם ערבים. לא כי למדינה לא היה כסף – לא, לא; לא בגלל שבמדינת ישראל היה מחסור של אנרגיה שבגינו לא חיברו את כל הבתים לחשמל. כי מי צריך לדאוג להם, ולמה צריך לדאוג להם.
היום יש ממשלה שמתחילה לחשוב אחרת, אז האזרחים הערבים אינם צריכים להיות מוענשים. החשמל לא ישמש עוד ככלי ענישה של האזרחים הערבים. הרשויות צריכות, מתבקשות, להאיץ את תהליכי התכנון בתחומן, ליצור קשר עם רשויות התכנון, להגיש תוכניות, לנדנד על זה.
אני כיו"ר ועדת הפנים עוקב אחר הנושא הזה באופן מתמיד כל יום, כדי להביא את כולם להבנה שצריכים לעשות את זה סוף-סוף, צריכים לסיים תכנון. אנחנו לא מדברים כמעט על יישובים יהודיים לא מתוכננים. ובסדר, אין לי שום טענה, באותה מידה אנחנו צריכים להגיע למצב שלא נדבר יותר גם על יישובים ערביים לא מתוכננים, כי אי-אפשר לקבל מציאות שבצד אחד מתכננים להם, בונים להם אזורי תעשייה, בונים להם אזורי תעסוקה, מאפשרים להם הכנסות לרשויות המקומיות עם הרבה מאוד כסף, ובכך גם אפשרות של השקעה בתושב בכל התחומים, ואילו בחברה הערבית זה לא צריך לקרות. בחברה הערבית האזרח הערבי צריך להתמודד עם צווי פינוי וצווי הריסה וצווי איטום של בתים. הוא צריך להתמודד מול מערכת המשפט עם הוצאות של מיליונים, הוא צריך להתמודד מול עורכי דין, שגם הם לוקחים ממנו מיליונים, והוא צריך יום-יום להתעסק בזה שאולי בערב הבית שלו לא יהיה קיים יותר. אני מדבר על אלה שבהיעדר תכנון בנו את הבתים שלהם ומתמודדים עם כל התופעות שדיברתי עליהם.
אז חבר כנסת ערבי מביא הצעת חוק, שדרך אגב, לא מדברת רק על האזרחים הערבים, היא הצעת חוק כללית לכל אזרחי המדינה, שיש לה – – –
שיש לה – משה, אתה שם לב שהקול שלי כבר – – –
עייפתי, הייתי בדיונים בוועדה, אני עושה דיונים טובים גם בשבילכם ולבקשתכם, ואתם מגיעים ומדברים ואומרים: ואללה, המקום שאפשר לדבר בו זה ועדת הפנים. אז עכשיו עזוב פוליטיקה זולה.
עזוב פוליטיקה זולה. אני מדבר על נושא – אתה יודע על מה אני מדבר?
– – כדי לא לצעוק, כי אני לא יכול.
אני, בניגוד אליך – אני, בניגוד אליך, מדבר על חשמל לילדים – –
– – על חשמל לנשים, על חשמל לגברים – –
– – על חשמל לזקנים. על חשמל – – –
על חשמל לחולים. עכשיו, אני מבין, אבוטבול, שזה מפריע לך, אז לך תבדוק מה קורה עם המצפון שלך. לך תבדוק מה קורה עם מערכת הערכים שלך, שכנראה משהו לא בסדר, משהו פגום שם. אז תתקן את המערכת שלך, ואל תבוא בטענות אליי. אני בסך הכול מנסה לעשות טוב לכל האזרחים, ובכלל זה כמובן האזרחים הערבים שהופלו בעניין הזה.
למה מישהו צריך להתרגז מזה ולדבר על לאומיות, ועל עושים למדינה, וחותרים תחת יסודות המדינה? האם קו חשמל לבית הוא חתירה מתחת ליסודות המדינה? איזו מדינה אתה רוצה שהיא – – –
– – אתה רוצה – שמתנהלת עם אפס ערכים כלפי 20% מאזרחיה?
או שאין ערכים, או שהערכים – תלוי על מי אתה מדבר.
בסך הכול באים לחבר את האנשים האלה, שגם אתה – – –
וגם אתה והממשלות שלך לא רציתם מהם כלום. רוצים לחבר אותם בסך הכול לחשמל. על הנגב, דרך אגב – –
– – אם אתה מדבר על הנגב, אז אתה בעצמך מבקש לעשות שם עשרה סוגים של אזרחים. אזרחים – – –
אני מכיר את היישובים מזווית אחרת משלך.
אז אני אומר לך משהו לגבי הנגב – – –
לגבי הנגב, כל עוד המדיניות שהתוו הממשלות הייתה מדיניות לאומנית בכל הקשור בהתנהלות מול האזרחים הערבים שגרים על האדמות שלהם בנגב, אתה אף פעם – – –
אתה יכול לטעון מה שאתה רוצה, אבל בהיסטוריה – לא היית פה כאשר מדינות שקדמו למדינת ישראל היו פה.
לא כל האנשים, יא דוד אמסלם, אתה מרמה את האזרחים.
תקשיב שנייה, תקשיב שנייה, אתה מרמה את האזרחים, למה?
אתה טוען שהם גרים על אדמות לא שלהם.
ואתה מרמה את האנשים. למה? כי האנשים בעבר לא רשמו את האדמות שלהם בטאבו.
ואתה עכשיו טוען לבעלות על האדמות שלהם.
במקום לגשת לזה בתפיסה של אזרחים שצריך לטפח אותם ואת היישובים שלהם – –
– – ולתת להם מים וחשמל ומצרכי חיים בסיסיים – אתה יודע מה?
לתת להם מלגות, לתת להם בתי ספר.
אין להם את כל זה בגלל המדיניות שלך.
ב-2021 זה קורה במדינת ישראל? בושה וחרפה. אז כאשר באים לגשת לטיפול בבעיה בדרך אחרת, אתה קופץ, כי זה סותר – כן, אין לך ערכים שמכילים אותם.
יש לך מערכת ערכים שעובדת רק על הקבוצה שלך.
על כן, רבותיי, אני לא חושב שמישהו צריך לחשוש מזכות יסוד שמקבל אזרח ערבי במדינה – ואגב, כל אזרח. אני מכיר הרבה הרבה סוגיות, אני טיפלתי גם בוועדה שלי, ואתה היית ואחרים היו שותפים בדיונים – טיפלתי גם בנושאים שלא קשורים לאזרחים הערבים, וגם שם הבעתי דעה ברורה לטובת האזרחים, הבעתי דעה ברורה על כך שצריך לעשות צדק עם האזרחים האלה. לא היה אכפת לי מאיזה לאום הם באים, אם הם אזרחים יהודים או ערבים. זה לצורך העניין נושא שלא צריך לעניין ממשלה. ממשלה צריכה לתת שירות לכל האזרחים שלה ללא הבדל גזע, דת ומין, וללא משוא פנים. לנו, לאזרחים הערבים, לא נעשה דבר כזה במשך עשרות שנים, ועל כן עכשיו כל דבר שאנחנו מבקשים לקדם, להעלות, נשמע לחלק מחברי הכנסת כאילו אנחנו מבקשים עולם ומלואו, ולא כן הם פני הדברים. אנחנו בסך הכול מדברים על זכות בסיסית, יסודית, שאין אדם היום בעולם שיכול להסתדר בלעדיה. מי שאין להם אותה, את הזכות הזו, חיים בקושי רב, לא מצליחים לטפל בחולים שלהם, בנזקקים למכשירים הרפואיים. לא מצליחים לקיים אורח חיים בהרבה מאוד מובנים. ועל כן הנושא הזה היה צריך להיות בתמיכה מקיר לקיר. אף אחד לא היה צריך להתנגד לזה כי זה לא מכוון נגד אף אחד, זה מכוון לכולם, לא נגד אף אחד מחברי הכנסת.
אנחנו מרגישים את אותה גישה, אותה תפיסה, בעיקר בקרב אותם חברי כנסת – זה חוזר על עצמו אצלם – בכל הנושאים שאנחנו מביאים לדיון. בכל פעם שיש נושא שקשור לאזרחים הערבים, פתאום הנושא נהיה נושא שמצריך ויכוח פוליטי ולאומי, היסטורי ועתידי וכל מיני גרסאות שפתאום עולות. כל הדיון הוא על זכות בסיסית שנגיד שהיינו צריכים לתת מזמן לאזרחים הערבים.
היום הבאנו לדיון ראשון בוועדת הפנים את חוק אגרות השמירה.
אוסאמה, היום הבאנו לדיון בוועדת הפנים את חוק אגרות השמירה. אתה באת והבעת התנגדות לחוק. אני אומר לך, אוסאמה, אם אני ואתה נעשה סקר ונשאל את האזרחים הערבים אם הם מוכנים להוסיף עוד שני שקלים למטר לטובת ביטחון אישי, שאיננו, אז כל האזרחים הערבים יגידו לך: קח חמישה שקלים למטר ותביא לי את הביטחון האישי.
בסדר, אבל הוא משלם ארנונה, אוסאמה – – –
אתה צודק, אתה צודק, אבל הוא משלם ארנונה גם בערים העשירות – שיש להן הרבה כסף בעודפים – ובכל זאת גובים את האגרה הזו, ועל כן אמרתי, לפעמים אנחנו צריכים לשקול את הנושאים במקום אגרות, לבחון מה טוב לנו לפני שאנחנו מקבלים עמדה, ככה, לפני שבוחנים את הנושאים לעומק. אז למה אני אומר את זה?
למה אני אומר את זה, אוסאמה? כי מי שסובל, דרך אגב, מי שסובל מפרוטקשן זה בעיקר האזרח הערבי; מי מרגיש חוסר ביטחון אישי – בעיקר זה האזרח הערבי; מי שצריך לרומם לו את הביטחון האישי זה בעיקר האזרח הערבי, שהממשלות הקודמות נתנו לכנופיות הפשע – – –
אז צריך להפסיק את זה. צריך להפסיק את זה בכל מקום.
לא משנה איפה עושים את זה, זה דבר פסול. אבל אני דיברתי על הזכות הבסיסית של האדם, על זכות היסוד הבסיסית של כל אזרח. כמו שמגיע לו, ידידי אוסאמה, שיקבל ביטחון אישי, באותה מידה מגיע לו שיקבל חיבור לחשמל. ועל כן – זהו? סיימתם? סיימתם משא ומתן?
הם לא מבינים שאני בקושי מדבר כבר? אוסאמה, באותה מידה שצריך ביטחון אישי, צריך גם חשמל. על כן אני כאן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
2,742 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.