קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, ידידי מכובדי השר לביטחון הפנים, שר החינוך לשעבר, אני רוצה לספר על המחנך שלי, אז אני רוצה שתקשיב רגע לסיפור. חבריי חברי הנכנסת, אני למדתי בילדותי בבית ספר בכרם בן זמרה, בית ספר אזורי. הגיעו מהמושבים הסמוכים תלמידים, תלמידות, ונזכרתי הבוקר במחנך שלי. היה לנו אחלה מחנך. קראו לו יוסי, והוא החזיק מצוין את הכיתה. היינו כיתה סבבה, אבל חיכינו, השר לביטחון פנים, חיכינו כל הזמן שתגיע המורה המחליפה או המורה המחליף. למרות שהיינו כיתה סבבה, ידענו שכשתגיע המורה המחליפה או המורה המחליף, אנחנו יכולים להתחיל לחגוג. אז אפשר היה לבוא ולספר – ואללה, יש פה בעיות חדשות. יש פה בלגנים שלא היו פה. אבל כל הבלגנים האלה קרו בתקופת השלטון הקודם. בעצם הכול קרה לפני כן, אנחנו בסדר גמור. הממשלה עובדת מצוין. הביטחון בנגב, בגליל – הכול עובד פרפקט. אבל באמת באמת באמת גם התלמידים בכיתה זיהו את החולשה במנהיגות. גם התלמידים בכיתה זיהו שאין פה על מי לסמוך ושאפשר לעשות בלגן. אז כנראה שאי-אפשר להחליף את מדינת ישראל וגם לא את אזרחי מדינת ישראל וגם לא את השותפים שלנו, על כל המורכבות שקיימת באוכלוסייה הערבית, אבל ברגע שכורתים ברית עם רע"מ וברגע שמגיע ראש ממשלה עם שישה מנדטים וברגע שכל הממשלה הזאת ככה מדשדשת ומעבירים חוק חשמל, אז החגיגה קורית, ואז אנחנו שומעים על ירי בבתי חולים, ואז אנחנו שומעים על תחרויות מרוצים בשישי בערב בכבישי הצפון, ואז אנחנו שומעים על אוטובוסים בנגב שנזרקות עליהם אבנים, ואנחנו שומעים על ירי בטירה. אבל אתם תבואו ותספרו לנו: זה הכול אשם ביבי. זה הכול בתקופה שלו.
חבר'ה, מי שלא יודע לנהל ולהחזיק את ההגה ולשלוט, שפשוט יפנה את הכיתה וייתן לאחרים לעשות את זה בצורה יותר טובה. תודה רבה.
271 מילים של אופיר סופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.