קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אולי זו ההזדמנות לברך את קצין הכנסת החדש, שנמצא פה במליאה.
היושב-ראש, אמרתי שזו אולי ההזדמנות לברך את קצין הכנסת החדש הנכנס יובל חן, שנמצא במליאה. בימים אלו הוא נכנס לתפקידו בפועל.
איך אומרים, ביטחוננו בידו. אז אנחנו מאחלים לו הצלחה רבה, וסמוכים ובטוחים, עם ניסיונו העשיר בביטחון, שיעשה את עבודתו נאמנה ובהצלחה רבה.
אדוני היושב-ראש, בימים הללו פעם אחר פעם עולה לכותרות ולדיון הציבורי אמון הציבור, אפרופו אמון בראש הממשלה מהציבור. וזו סריה של, איך אומרים, טרגדיות אי-אמוניות שקורות כלפי הציבור, שבהן אנחנו נבעטים, ואחר כך אנחנו, אנשי הציבור, צריכים לעמוד בפרונט ולשכנע את האזרחים בנושאים הרפואיים, בנושא הקורונה, במשמעת של המדינה, כשהקודקוד מפר את הכללים הללו פעם אחר פעם.
אני לא צריך בכלל למנות, כבר דובר על זה רבות, את טיסתה של משפחת בנט. אז אמרו: אשתו לא נבחרה, תעזבו את המשפחה. בסדר שהצלילים הללו נשמעים לאחרונה, תעזבו את המשפחה, זה לא היה בעבר. אגב, ואין עיני צרה בכך שהמשפחה טסה. אבל דיברתי עם – – –
אבל קודם כול, אשתו אומרת לנו, כמו כולם – ואיך אומרים, אם אשתו לא מקשיבה לו, למה שהציבור יקשיב לו. אבל אני מדבר על משהו הרבה יותר רציני. אני דיברתי עם חברות תעופה, עם חברות נסיעות, עם סוכנים. הם הפסידו מאות אלפי שקלים באמירה אחת של ראש הממשלה ביום שישי: המלצה שלי – לא לטוס במצב הזה. אנשים נורמטיביים אומרים: ראש הממשלה אומר לא לטוס, כנראה שהוא יודע מה הוא יגיד בשבוע הבא, לאן הולך הווריאנט החדש. ואנשים לא טסו. והפסידו חברות התעופה, אנשים ביטלו כרטיסים. הרי החברות לא מחזירות ברגע שהשמיים לא נסגרים. ואחר כך משפחתו טסה? זו התרסה. זו יריקה בציבור באופן חד-משמעי.
עכשיו גם כן, היום, לפני כמה שעות, יצאה כותרת שראש הממשלה חיסן את בנו בניגוד לנהלים. למה? הוא היה קטן והוא מחלים, וביקשו אישור, והוא חיסן את בנו. תשמע, אנחנו אומרים שצריך לחסן. שלשום חברה אחת בקואליציה אמרה: אני לא אחסן את הילדים שלי מגיל חמש. אחר כך היא ניסתה לתקן את זה: אני בעד חיסונים. הרי ברור שהם לא מאמינים באמת בקורונה.
הרי התקציב הזה הוגש ללא שום סעיף של קורונה, והם מפחדים מהמושג הזה של קורונה, ומשחקים כך בביטחונם של אזרחי מדינת ישראל.
אדוני ראש הממשלה, אנא ממך, תחזיר את האמון.
בך ודאי שלא יכול להיות אמון, כמו שמשפחתך לא מאמינה בך. תודה רבה.
377 מילים של אוריאל בוסו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.