קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שיש דוגמה אישית. דוגמה אישית חזקה מאוד היא התכונה החזקה, אפשר לומר, בממשלה הזאת. האנשים שמטיפים השכם והערב, האנשים שבמשך שנים עמדו בחזית כנגד חוק ההסדרה – כן, אדוני השר, אני מתכוון גם אליך – כנגד חוק ההסדרה ביהודה ושומרון, מה הייתה הטענה שלהם? הטענה שלהם – השקרית כמובן, כי בחוק ההסדרה מדובר באנשים שבנו את ביתם בהסכמת המדינה, בתום לב – אבל הטענה שלהם השקרית הייתה: נותנים פרס לעבריינים, מכשירים את הגזל. זו הייתה הטענה – איך אנחנו נתנגד ונתקע כל בית יהודי ביהודה ושומרון, גם בהסדרת ההתיישבות הצעירה, גם בהסדרת נתיב האבות ועמונה? הטענה של כל אנשי השמאל הייתה: איך אפשר לתת פרס לעבריינים? חלילה וחס, איך אפשר לדבר על אנשים שמיישבים את ארץ ישראל כעבריינים, אבל זו הייתה הטענה השקרית.
מה מסתבר? שבשביל שיקולים קואליציוניים, בשביל המטרה המוקדשת מכולן – לשלוט ולשבת בנוחות על כיסא השר או על כיסא בעל התפקיד – אין שום בעיה להכשיר עבריינות, הכול בסדר; אפשר לחבר עשרות אלפי בתים לחשמל גם אם הם נבנו בניגוד לחוק, גם אם הם נבנו על קרקע שלאדם בכלל אין זכויות בה, גם אם לא ניתנה לזה מעולם לא הסכמת המדינה ולא תום לב. והשיטה הידועה, השיטה הידועה שלימדו אותנו – ואני חייב להחמיא, אדוני חבר הכנסת ווליד טאהא, יושב-ראש הוועדה, אני חייב להחמיא לשיטת המשא ומתן שלך. כל הכבוד, איך קיפלת את אילת. איך קיפלת את אילת שקד, ברכות. אמרת לה: אני רוצה – בשיטה הידועה: נכניס את העז, נכניס את הכבש, נכניס את התרנגולת, נכניס את הפרה, ואז בסוף נוציא אותם ונגיד, הינה, תראי כמה ויתרתי. כל הכבוד. יש ממשלה שיש לה ראש ממשלה מנסור עבאס, יש לה יושב-ראש קואליציה ווליד טאהא, והם מחליטים איך תיראה החקיקה.
נגיד את זה בצורה פשוטה: חוק החשמל הוא חוק רע. כל העיזים שהכנסת לא ישנו את המציאות שהחוק הבסיסי הוא חוק רע. הכניעה של כל האנשים שקוראים לעצמם ציונים לאומיים, שלא לדבר על אלה שקוראים לעצמם ימנים, בתוך הקואליציה – הכניעה שלהם לרע"מ, הכניעה שלהם לווליד טאהא – היא ביזיון, היא ההוכחה הברורה ביותר שהממשלה הזאת היא בוודאי לא עשר מעלות ימינה; היא בכל הכוח פועלת לפי האינטרסים של התנועה האסלאמית, של התנועה האחות של החמאס. זה מה שיש לנו כאן: ממשלה בשבי החמאס. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
369 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.