קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
נמצאים, בסדר. לא, רק להגיד להם שלום, רק להגיד "מכובדי", לא מעבר לזה. חבריי חברי הכנסת, אני כמו קודמיי גם אתייחס בקצרה לחוק הזה. כולנו דשנו ודיברנו הרבה על הצער הגדול ועל ההשלכות הכבדות שיש לבתים שגרים בהם בסופו של דבר אנשים, ילדים, והם מנותקים מחשמל, מנותקים מעוד שירותים. אבל אנחנו אומרים דבר אחד ברור: אם זה נכון, זה צריך להיות נכון לכולם, ואם זה לא נכון, זה לא נכון לכולם. אני רק מדמיין לעצמי, אם היינו מביאים היום הצעת חוק שמדברת על אוכלוסייה מסוימת, ממוקדת באוכלוסייה מסוימת, מה הייתה עושה מפלגת מרצ, מה היו אומרים במפלגת העבודה על הצעת החוק הזו. השמיים היו נופלים והקירות היו רועדים פה על הגזענות שיש בהצעת החוק הזו. ועכשיו זה בסדר. ואנחנו אומרים: אם זה נכון, נכון לכולם; אם זה לא נכון, לא צריך לעשות את זה לאף אחד.
אבל הנושא של גזענות והנושא של אפליה הוא כבר לא דבר נדיר בבית הזה. אני רק רוצה לשאול אתכם, חבריי, אם מה שאמר היום אביגדור ליברמן – או ודאי אנשים שלא מכירים את כל הנושא של המעונות: הוא אמר היום בישיבת סיעה שהוא בוחן אפשרות למתווה לסבסוד מעונות יום עבור נשות אברכים מהציונות הדתית. נו, מילה של חמלה. הוא בטח שמע את הנשים הללו שהופיעו כאן בכנסת ודיברו ברגש רב ובכאב ובצורה נוקבת על ההשלכות שיש לכך שמונעים מהן את ההתקדמות, שהן לקחו הלוואות, על כך שלא נותנים אפשרות שהבעל ילמד תורה – נפשו חשקה בתורה, רוצה ללמוד תורה, והן לא יוותרו על זה. אנחנו מקריבים, והן מקריבות הרבה, אבל אנחנו לא נוותר על הדבר הכי ערכי, לשמוע דברים שהם הדברים שמחזקים את העם היהודי. זה נותן לנו את ההמשך, לימוד התורה מדור לדור. אבל יש כאן במדינת היהודים מי שמתנכל להם. בבכי, בצורה מרגשת – וגם מפלגת ימינה היום בסקרים נופלת ומבינה שגם חלק מהמצביעים שלהם, צריך לעשות לקראתם. אז עושים משהו. ואז מודיעים הודעה נרגשת: אנחנו נעשה. אבל הוא גם אומר מה לא – הוא אומר "מהציונות הדתית"; אנחנו לא ניתן לכולם. יש אמירה גזענית יותר מכך? זאת אומרת שאנחנו מדברים עכשיו על שתי אוכלוסיות – אחת כן ואחת לא. הכיפה, הצבע שלהם, זה מה שעושה את השינוי? מה ההבדל? שתיהן אותו דבר, בשתיהן הבעלים לומדים תורה.
האמירה הזו – עכשיו אנחנו יודעים, ברור. אם מישהו ניסה להסתיר, בכך שרוצים לייצר משהו, שילכו לעבוד; אנחנו לא רוצים שלא ילמדו תורה, בגזרה לא ללמוד תורה, אנחנו רוצים שילכו לעבוד, שזה חשוב למשק – –
– – אבל זו גם הליכה – אז מה עכשיו אפשר להגיד? מה עכשיו יוצא באופן מפורש, ברור ביותר?
אנחנו מתכוונים לחרדים האלה, לנשות האברכים. אותם אנחנו נרדוף עד חורמה, נפגע בכלכלה. זה הרי לא חברתי ולא כלכלי, זה פוגע בילדים.
שמענו אתמול, אדוני היושב-ראש, על הפגיעה בילדים, שלא ילכו למעונות, חלקם לא ילכו למעונות או שילכו למעונות פיראטיים.
464 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.