קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני רוצה להתייחס למה שקורה בוועדה המסדרת. מה שקורה בוועדה המסדרת, שגם היושבת-ראש וגם המחליף שלה טופורובסקי מתנהגים באופן ברוטלי, תוך כדי דריסת האופוזיציה.
לא, אני אף פעם לא התנהגתי – כיושב-ראש ועדה כמעט שלא הוצאתי אנשים. מה שעושה טופורובסקי – הוא מגיע לוועדה ובתוך שניות הוא מוציא אותנו.
לא, לא מרגיזים, פשוט עושים את העבודה שלנו. ולמה הוא מוציא אותנו? התרגיל הוא פשוט: ברגע שהוא מוציא אותנו, אין פיליבסטר, נכון? זה דבר מכוער.
אני הצעתי גם לו וגם לעידית סילמן להפסיק עם העניין הזה. כל מיני תרגילים – למשל אתמול קראו לנו ב-01:30, בניגוד למקובל, בניגוד לתקנות, בניגוד לכל דבר – לבוא ב-01:30, בזמן מליאה, לוועדה המסדרת, וכמובן הם חטפו הצבעות באותו רגע, כשאנחנו היינו פה ונלחמנו על זכות הדיבור שלנו.
תן לי רגע. תן לי רגע. עזוב, אל תבזבז לי את הזמן. עזוב.
אז בסדר. אני אומר דבר מאוד פשוט – להתעסק באופן כזה, זה לא דבר שאנחנו עשינו, זה לא דבר שאנחנו נעשה אי פעם, כי זה לא מקובל. ויושב-ראש הכנסת – הינה, הוא פה – לצערי הרב, הוא מאשר באופן קבוע לוועדות להתכנס בזמן מליאה. גם זה לא היה אף פעם. היו כינוסים באמת במקרים חריגים, כמו למשל כשיש תקציב – כשיש תקציב מדינה, מקובל לעשות ישיבות באמצע הלילה אפילו על מנת לזרז את נושא התקציב, וגם התקנות מאפשרות את זה, אבל יושב-ראש הכנסת, מה הוא עושה? הוא מאשר. פניתי אליו – מה הוא אומר לי? זאת זכותי.
אז אני מודיע פה שאנחנו כן נלך לבית משפט, כי קיבלנו החלטה שנלך על כל דבר ועניין לבית משפט על מנת להשיג את ההרתעה הרצויה מול הקואליציה. ועוד משהו: אם בית המשפט העליון יחליט נגדנו, אז מצוין – ניקח את פסק הדין הזה, נקפל אותו, נשים אותו בכיס, וכשאנחנו נהיה, תהיה לנו כל הלגיטימציה לעשות את מה שאתם עשיתם, עם פסק דין חלוט שקובע מה אנחנו נעשה.
תן לי עוד שנייה. אבל הכי מפריע לי זה ההתנהגות של התקשורת. מה עושה התקשורת? במקום להציג את טופורובסקי ואת עידית סילמן כבריונים ממש, הם מציגים אותי ואת אמסלם ואת מיקי זוהר כבריונים. אז עם כל הכבוד, זה לא המצב. אנחנו מגיבים על מה שקורה בשטח, אנחנו מתייחסים למה שקורה. כשמעיפים אותנו ללא סיבה, אנחנו מגיבים, אומרים מה שיש לנו להגיד. ואנחנו לא ניתן – הינה, אני אומר – לא ניתן לאף אחד לעשות לנו את הדברים האלה, גם אם נצטרך להתמודד עם זה בכל מקום שאפשר. תודה רבה.
399 מילים של דוד ביטן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.