קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. יושבי-הראש המתחלפים, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שלקרוא לחוק הזה "חוק הדיינים" זה זילות, וצריך לשנות את השם. זה לא חוק הדיינים, זה חוק של חזירות פוליטית, זה חוק של צביעות פוליטית. כולנו יודעים למה החוק הזה בא לעולם: בגלל דרישות פוליטיות בין מפלגות שמרכיבות את הקואליציה, ומוצאים פתרון. איך מוצאים פתרון? על ידי הבאת חוק כאן, לכנסת, ומבקשים מאיתנו לחוקק חוק שסופו של החוק הזה יביא לכך שממשלת ישראל לא תשלח שום נציגה לוועדה לבחירת לדיינים.
ממשלת ישראל, ממשלת שמאל, ממשלה של מפלגות של שוויון מגדרי, מפלגות שחרב הדגל שלהן וחרב פיפיות בידן. מה שהם כל הזמן באים ואומרים: אנחנו רוצים שוויון ושוויון ושוויון ושוויון, ואחד החוקים הראשונים שמביאים פה זה חוק שיאפשר לממשלה לשלוח רק גברים לוועדת הבחירות. עוד לפני שאני מגיע לחרדים, זה החוק שאומר – במקום שהבושה תכסה את פניכם, אותן שתי מפלגות, שהן המטרה של החוק הזה, תקווה חדשה וימינה, שהן מתחרות ביניהן ושתיהן רוצות להיות הנציגות בוועדה הבוחרת – איפה ראינו שוויוניות אצלכם? מתוך שישה נציגים, כמה נשים יש לכם? כמה? שתיים. אפילו חצי אין לכם. אתם, שכל הזמן דורשים נשים ושוויוניות, מה המפלגה שלכם נתנה? שתי נשים משישה. ואם הייתם זוכים, גם למספר הזה הוא לא היה עולה.
ואתם באים עכשיו ודורשים – הממשלה הזו לא תדרוש שהכנסת תיתן את מכסת הנשים. אתם הרי יודעים מה המשמעות. אתם יודעים איזה לאורך שנים אנשים קשורים למערך הדיינות, שחשוב להם מערך הדיינות, לא חשוב להם הג'ובים שלהם. אתם באים ועושים חוק שידיר מהנציגות אוכלוסיות שלמות שהיו דומיננטיות ושזה חשוב להן.
אבל מעבר לזה, אני כן רוצה להציג אתכם במערומיכם בצורה הזאת שאתם באים וקופצים מהתוצאה של החוק הזה – שממשלת ישראל, ממשלה שמורכבת ממפלגות שהדגל שלהן הוא שוויון בין נשים לבין גברים, לא ישלחו אפילו אישה אחת לוועדה לבחירת דיינים. אז לכן אתם גורמים לזילות בחוק, במילה "דיינות". אל תקראו לזה "דיינות". תסכימו שיש לכם אילוצים פוליטיים, צביעות פוליטית שמשתלבת מאוד מאוד טוב בכל ההתנהלות שלכם בימים האחרונים.
באים אלינו – למה אנחנו משאירים אתכם כאן ערים בלילה? מי שיודע ורואה את כל התהליכים – אין שום דבר שהיה קודם, שהיה מקובל, שהאופוזיציה – הקואליציה התחשבה באופוזיציה, בין בשעות, בין בסדרי דיון, בין בתקדימים. הכול נפרץ ברגע הראשון, ועל מה? גם לא על דברים מהותיים, שלפעמים יש ימים שהם הקובעים, אלא כתפיסה, כתפיסה שלא מתחשבים. והינה, היו להם דיונים פוליטיים, גם מתן כהנא רצה להיות בוועדה לבחירת דיינים, גם זאב אלקין, שהוא פתאום נהיה מחותן גדול מאוד בעניין הזה. אז מה עושים? יש לנו פתרון: אנחנו לא – אנחנו ניתן לכנסת שהיא תשלח איזה שני אנשים. לכן – –
– – הצעת החוק הזו, אם אנחנו מגיעים לדבר הזה שבא להדיר חרדים, עוד לפני כן זה חוק שיש בו רק צביעות פוליטית מלאה. תודה.
442 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.