קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רציתי להגיב רק לחבר הכנסת אלי אבידר. השר פריג', עד לפני איזה שלוש שנים, הם התפרנסו מכם. הייתה להם סיסמה: בלי נאמנות – אין אזרחות. ליברמן רץ על הטיקט הערבי, שנאה לערבים. כנראה עבר את הקו; עכשיו הוא זקוק לך ואתה זקוק לו, נהייתם סחבקים, עשיתם חפלה, אז הוא עבר לחרדים. ומי עולה כאן? מר אלי אבידר, ואומר לנו: עד שאתם לא תדברו – –
– – כל עוד תדברו ככה לגבי האוכלוסייה הערבית, לא תהיו בקואליציה. אתה יודע יפה מאוד שלנו אין שום בעיה ברמה האישית עם הערבים. נהפוך הוא, בוודאי ובוודאי אנשי הימין, שברובם אנשים מזרחים, הם גם קרובים אליכם במה שנקרא, אתה יודע – –
– – במנטליות, בהרבה נושאים. זאת לא השאלה.
גם בתנועות הידיים, כיבוד אורחים, כבוד, מילה. זו לא השאלה. אבל אנחנו טוענים שכל עוד הסוגיה הלאומית לא נפתרה בינינו לבין הערבים הפלסטינים, זה לא הוגן אפילו להכניס אתכם למשוואה. זה לא הוגן, בגלל שהרוב המוחלט של הערבים במדינת ישראל מגדיר את עצמו – קודם כול אני ערבי, פלסטיני, ישראלי. זה הסדר. לכן אני חושב שזה לא הוגן בכלל לבוא ולהציע למישהו הצעה: בואו נהיה ביחד בממשלה. בוודאי אפשר לנצל, אפשר לעשות פה הרבה שיתופי פעולה עם המפלגות הערביות בכל הנושאים האזרחיים, זאת לא השאלה, אבל ממשלה לא יכולה להישען על מפלגה ערבית, בוודאי אנטי-ציונית.
עכשיו אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש: היום השתתפנו בוועדה המסדרת. אני מדבר אליך, היושב-ראש הקבוע, מיקי לוי. תראה, אנחנו כבר כמה שנים בכנסת, ומופע אימים כזה אני לא רואה. היום היינו בוועדה, מעבר למה שקורה תמיד במליאה – אתם פשוט לא תאמינו מה קורה שם. התחלנו עם מר אורבך, מייד העבירו את הנושא לרון כץ, עד שבא חבר הכנסת טופורובסקי, ובאלימות גסה, חולנית – לא ראיתי דבר כזה – חוסר שפיות, אמיתי, מתחיל להוציא אותנו אחד-אחד וצועק עלינו כאילו אנחנו עכשיו ילדים קטנים בבית ספר. לא יאומן כי יסופר. אני לא ראיתי דבר כזה מעולם.
כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים עשינו דיונים קשים, ובשלוש שנים הוצאתי אולי ארבעה-חמישה איש. אנחנו באנו לדבר, אנחנו פרלמנט. parler – לדבר. אז יושבים בוועדה, מדברים, זה מדבר, ההוא מדבר; זה הרעיון של הוועדה – ללבן. יש פה איזה רס"ר משמעת, והוא חושב שאנחנו טירונים בבה"ד 4; רק אתמול הוא הגיע. דרך אגב, אני לא יודע מי לימד אותם.
אז אני מבקש ממך: אם אתם רוצים שלא נהיה כאן, אנחנו מוכנים. תבואו, תנהלו את המיעוט. אלה שישה מנדטים, אתם חמישה, אנחנו ה-30 נשב בבית, ניקח את עם ישראל – –
– – 70% מעם ישראל, בוודאי היהודי, ונשב בבית. נראה אתכם. אם אתם רוצים שאנחנו נשתתף במשחק הזה, בגלל שאין לנו כלים אחרים – אם אתם לא מבינים את הכלי הדמוקרטי ואת המשחק הדמוקרטי – – –
רק שנייה, עוד משפט, ברשותך, בגלל שהנושא הוא חשוב, הוא עולה כל יום. מאז שאתם בשלטון, שבועיים, זה עולה כמעט כל יום. פשוט לא יאומן כי יסופר, מה שאתם עושים כאן.
לכן אני מבקש ממך, קח את הדברים לתשומת ליבך. אם אתם רוצים להמשיך להתפרע עלינו ככה, אנחנו לא מוכנים – אנחנו לא מוכנים לא לסגנון, לא להשפלה ולא לרמיסת הזכויות של הכנסת.
505 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.