קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה תמנו שטה, אני שמח שאת פה, ואני מוכרח לומר לך שאני במקומך הייתי מאוד נעלב. אומרת לעצמה הממשלה בחוק הזה: מתוך כל שרות הממשלה הטובות, החשובות, המקצועיות, אין שום שרה שמתאימה להיות חברה בוועדה למינוי דיינים. הממשלה השוביניסטית הזאת חושבת שרק גברים – –
– – שיושבים כאן סביב שולחן הממשלה יכולים להיות חברים בוועדה למינוי דיינים. עכשיו, הרי הם מכירים טוב את הסחורה, הם מכירים מצוין. אז לא אילת שקד ולא יפעת שאשא ביטון ולא השרה כהן ולא השרה תמנו שטה – ואני לא רוצה להעליב אף אחת אם שכחתי, חס וחלילה – אף אחת לא מתאימה להיות חברה בוועדה למינוי דיינים, צריך רק גברים, אז הכנסת תמצא נשים.
עכשיו ברצינות. תראו, יש כאן שתי בעיות מהותיות עם החוק הזה. הבעיה הראשונה – ודיברנו עליה גם אתמול – זו הזניה של חוקי-היסוד שקובעים את כללי המשחק הדמוקרטיים שלנו במדינת ישראל. התחילה בזה הממשלה הקודמת, צריך להודות על האמת, וכדרכה של הממשלה הזאת, שכל דבר לוקחת לאקסטרים, היא ממשיכה בזה. אין ערך לחוק-יסוד, אין ערך לחוקים רגילים, אין ערך למבני משטר, שיטות שעובדים איתן שנים שנים – הכול הופך לפלסטלינה כדי לשרת קונסטלציה פוליטית, אינטרס פוליטי מאוד מאוד מסוים. והכול מאוד מדויק. עכשיו רוצים למנות את השרים אלקין ואני יודע מי עוד לחברים? צריך שני גברים – נשנה לשני גברים. אה, ייצוג הולם? אז לא יהיה ייצוג הולם לנשים בממשלה בוועדה למינוי דיינים. לא רוצים חרדים בוועדה? אז נגיד – אגב, יש לזה פתרון, אתה יודע; היום כל אחד יכול להגיד שהוא אישה – אסור להגיד לו שום דבר. אתם יכולים להגיש מועמדות ולהגיד: אני מרגיש אישה. מה הבעיה? היום אסור, הרי, נכון? אם מישהו אומר שהוא מרגיש אישה, אסור בשום אופן להגיד לו משהו אחר. כל אחד יכול להרגיש מה שהוא רוצה. אז עושים צחוק מחוקים, ממוסדות, ממוסכמות שהיו קיימות. אתה יודע, אדוני השר, שאני צודק.
והדבר השני שמובילה עכשיו ימינה ומוביל שר הדתות: עושים הכול בראייה קצרת טווח של כאן ועכשיו; לא חושבים שנייה אחת קדימה – מה יקרה שהרכב הממשלה יתחלף, כשהרכב הכנסת יתחלף. וככה הולכים לעשות בגיורים, וככה הולכים לעשות בכשרות – הכול מהר, דורסני. גם על זה דיברנו. אפשר לחשוב שהסורים על הגדרות אז חייבים את חוק הדיינים להביא עכשיו, אחרי לילה שלם שעשינו פה, ומלחמות בוועדה המסדרת, ולהעלות את זה להצבעה בוועדה המסדרת ב-02:30. הכול מהר, הכול אינטרסנטי.
עכשיו תראו, אני רפורמטור. אני חושב שיש הרבה דברים שצריך לתקן – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש – יש הרבה דברים שצריך לתקן בשירותי הדת בישראל. אני ממש לא חותם על כל מה שיש עכשיו. אבל צריך לעשות את זה בשיקול דעת, בשום שכל, לא מתוך איזה אינטרס רגעי, פוליטי, כי זה מסתדר לי כאן ועכשיו. ואני אומר את זה גם לך, אדוני, במבט צופה פני עתיד: יהיו כאן כשרות וגיורים ושבת וכו' – צריך לעשות את הדברים באחריות.
אבל באחריות, ולא כמו שאתם עושים עכשיו כי זה מסתדר פוליטית שנמנה שני גברים בממשלה ונדפוק את החרדים שלא יהיו, אלא בראייה ארוכת טווח, עם אחריות ועם בחינת ההשלכות במגוון רחב של היבטים. תודה רבה.
496 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.