הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, דבר ראשון, אני מנסה להבין איך התרחש – – –

סליחה?

לא, הוא לא – למה, למה, למה? כבוד השר, למה? עד שהוא לא שם לב.

שהוא לא לקח לי זמן.

כן, כן, אז דבר ראשון אני רוצה – – –

אני מבקש שזה לא ייחשב לי בזמן שהוא נותן לך מחמאות.

לא, זה לא עובד ככה.

נכון.

לא סתם ישיבה – לא, אתה יכול לקרוא אותם לסדר, למה?

אתה מבין? אלו החשבונות.

טוב. אני מבקש להתחיל בכל זאת, אני עוד לא אמרתי אפילו מילה. להתחיל מהתחלה, זה לא – – –

תיתן לי קצת זמן אחר כך.

אז דבר ראשון, באמת גם אני רוצה להצטרף לברכות על הקמת יישוב חדש בארץ ישראל, אביתר. אני מאוד מאוד מקווה שאתה תאשר בסופו של דבר לעשות גם את החתימה בפועל בממשלה, וזה לא יישאר רק דיבורים באוויר. אבל כמובן, גם כוונה טובה, הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. אני מקווה שתצרפו אותה למעשה. אז זה דבר ראשון. תודה.

דבר שני, וטיפה יותר – לא אגיד שהוא טיפה יותר ברצינות, כי גם מה שאמרתי עכשיו זה ברצינות – אבל דבר שני, מה שאמר ראש המפלגה שלי בהקשר של החוק הזה זה אמיתי. לא ייתכן, לא ייתכן שאנשים שעמדו פה והסבירו לנו בטוב טעם ודעת על הפגיעה האדירה בסדרי השלטון הדמוקרטי, ועל העובדה שמשנים חוק-יסוד כדי לתת תוקף להסכם פוליטי כי לא סומכים אחד על השני, יבואו ויעשו בדיוק את אותו דבר, ואפילו יותר חמור.

נכון, אפילו יותר חמור. לא רק שאלה של למי הצבעת, האם הצבעת על פיזור הכנסת, איזשהו אקט אקטיבי של לבוא ולהגיד: אם אתה הצבעת בעד פיזור הכנסת אז אתה הפרת את ההסכמה הקואליציונית; גם בעניין התקציב – העברה במחדל. מחייבים פה חברי כנסת בעצם להעביר חוק בניגוד למצפונם בגלל חיבור בין שני דברים שלא קשורים בכלל אחד לשני. האם יהיה תקציב או לא יהיה תקציב הפך להיות קשור לשאלה מי יהיה ראש ממשלה. הדבר הזה הוא באמת שבירה של כל כללי המשחק הדמוקרטיים. ואני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה, אל תיתן לזה לקרות. היום אתה ראש ממשלה, מחר אתה תהיה חבר כנסת רגיל. אני ממש מבקש, תעצור את הדבר הזה. תודה רבה.