קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחוק הבא נדבר על חוק הג'ובים, אבל החוק שעכשיו אנחנו מדברים עליו הוא החוק שלפני הג'ובים.
לא, לא. זה לא על הנדסת התודעה.
הפעם זה על אופורטוניזם. אני מקריא, אדוני: אופורטוניזם הוא "התנהגות שיש בה ניצול הזדמנויות לשם תועלת אישית, או התנהגות המותאמת לנסיבות העכשוויות, ללא התחשבות בעקרונות או בערכים". אני חושב שאין הגדרה יותר מתאימה מההגדרה הזאת בשביל לתאר את המעבר של חברים בקואליציה, חברים בממשלה, ממפלגה אחת למפלגה אחרת. תכף אפרט. באמת, ערכים כבר אין.
נפתלי בנט, ראש הממשלה, השתלט על הבית היהודי, ולאחר מכן, כשהמקום היה צר לו, עבר והקים את הימין החדש, ומשם לימינה; אילת שקד, יחד עם נפתלי בנט – הבית היהודי, הימין החדש וימינה; ניר אורבך, ידידי, חבר כנסת מכובד – הבית היהודי, מנכ"ל הבית היהודי, התמודד לראשות הבית היהודי, לא זכה, ומייד קפץ לימינה; עידית סילמן התחילה גם היא בבית היהודי, לאחר מכן הימין החדש וימינה; שר המשפטים גדעון סער התחיל בליכוד ומשם לתקווה חדשה; זאב אלקין התחיל בקדימה, עבר לליכוד ומשם לתקווה חדשה; גברת שאשא ביטון, השרה – כולנו, נטמעה בליכוד ומשם לתקווה חדשה.
בני בגין – הליכוד, חירות, תקווה חדשה; צבי האוזר ויועז הנדל הפליאו לעשות – תל"ם, כחול לבן, דרך ארץ ולאחר מכן תקווה חדשה.
אני חוזר שוב, אדוני היושב-ראש, על הגדרת אופורטוניזם. אופורטוניזם הוא התנהגות שיש בה ניצול הזדמנויות לשם תועלת אישית, או התנהגות המותאמת לנסיבות העכשוויות, ללא התחשבות בעקרונות ובערכים. אני מציע לכולנו להיצמד לערכים. תודה.
232 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.