קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, השר, היום פורסם שמשטרת ישראל מגבשת מתווה מיוחד. אחרי שנתיים של הפגנות סוערות מדי שבוע – הייתי אומר אפילו למעלה מכך – נגד ראש ממשלת ישראל בבלפור, פתאום נזכרו במשטרה לגבש מתווה מיוחד להפגנות מול בתים של ראש הממשלה. בנוסף, היום עצרה המשטרה שני פעילים שהגיעו להפגין ברעננה שכל חטאם שהם ביקשו למצות את חופש הביטוי, ציפור נפשה של הדמוקרטיה. כן, אתם שומעים נכון. פתאום מסתבר שחופש הביטוי לא כל כך חשוב, לפחות לא למפגינים מהימין.
רק לפני שנה אמר שר הביטחון גנץ על הפגנות מול בית ראש הממשלה כי זכות ההפגנה היא זכות קדושה וצריך להמשיך לקיים אותה. בבג"ץ 153/83, לוי נגד מפקד המחוז הדרומי, אמרו שופטי בג"ץ: "זכות הצעדה היא לא רק הזכות של ילדים וזרי פרחים עימהם להלך ברחובה של עיר, זכות הצעדה היא גם של אנשים ברגליים רוקעות, אנשים שמרגיזים ומקוממים. אלה כאלה זכאים לחופש הביטוי".
אני זוכר שהייתי בדיון בבג"ץ שהגיש אלדד יניב על ההפגנות מול הבית של מנדלבליט. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות יצאה מגדרה: מה זאת אומרת? מותר לו להפגין, שיבואו עוד 100, עוד 200, עוד 300, עוד 400. היא שינתה את כל התקנות, את כל הנהלים, כי זה מותר. אבל – – –
תיקון מאוד חשוב, יושב-ראש ש"ס הרב דרעי.
זה היה – נכון, נכון, זאת הייתה תקופה אחרת. אבל פתאום הכול מתהפך, הכול משתנה, פתאום אין חופש ואין ביטוי.
אני רוצה להגיד לכם, חבריי חברי הכנסת, שיש משפט של פילוסוף צרפתי ידוע: כשסותמים פיות הידיים מתחילות לעבוד. אנחנו חס ושלום, חס ושלום, לא רוצים להגיע למצבים של אלימות; חס ושלום, לא רוצים להגיע למצבים של קריאות לא ראויות בהפגנות. אבל דווקא בגלל זה האינטרס של כולנו זה לאפשר את חופש הביטוי גם למפגיני ימין, גם לאנשים שבאים מול הבית של נפתלי בנט, גם לאנשים שחושבים אחרת – –
307 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.