תודה. כנסת נכבדה, אני מבקשת לומר מכאן הלילה סליחה, לבקש סליחה מהלוחמים שלנו. סליחה שאנחנו סחטנו את הכוחות שלהם, אנשים שעשו 400 ו-500 ימים של מילואים, הסדירניקים. סליחה מהלוחמים שלנו, שסחטנו את הכוחות שלהם. סליחה שבאבחה אחת גם העזנו להעביר כאן חוקי השתמטות וכספים למשתמטים וגם העזנו לבוא ולבקש מהם להישאר עוד בשדה הקרב. סליחה שאנחנו מנצלים את הציונות שלכם, את אהבת הארץ שלכם, מנצלים את זה פשוט יותר מדי, כי אנחנו יודעים שתמיד תמיד תהיו שם. סליחה על ההתנהלות של המשכן הזה. באמת שמגיע לכם יותר, אז קודם כול, סליחה.
בשבוע הזה היו רגעים פה במשכן שאני פשוט לעולם לא אשכח – היממה הזו שבה גם עבר פה חוק-יסוד: לימוד תורה, שזה יותר חוק ביזוי תורה, שמהווה את הבסיס להשתמטות, ולאחר מכן החוק שמפלה בין דם לדם, שאומר שרק עריקים חילונים ודתיים ייעצרו אבל חרדים יהיו פטורים ממעצר. ותוך כדי שאנחנו יושבים פה במליאה, עולה שר בממשלת ישראל, השר קרעי, ולא מפסיק לגדף, לא מפסיק לטנף. במקום להיות במעמד שהוא מרגיש קצת חוסר נוחות מהמהלכים המזעזעים שהם הביאו לאישור הכנסת, הוא עומד פה ואומר לנו: אתם, חברי האופוזיציה, לכם אין זכות לומר קדיש. פונה לחבר הכנסת לוי, אח שכול, ואומר לו: לכם אין זכות לומר קדיש. אתם מתייוונים, הוא אומר לנו. מתייוונים. לאישה אחת הוא קורא "אישה קטלנית", לאישה אחרת הוא קורא "איזבל המרשעת", מגלה לנו מפה שהמן בגימטרייה זה בג"ץ. תבינו מה הרמה שאנחנו מתמודדים איתה פה כל השנים השחורות האלה בתולדות מדינת ישראל. תבינו עם איזו ממשלה נאלצנו להתמודד.
ובסוף ההצבעות אנחנו רואים פה את התמונה שאני לא אשכח אותה כל חיי, של שר ביטחון שזה עתה העביר חוק השתמטות לוחץ יד בגאווה לשר גולדקנופ. עוד באותו יום בוועדת הכספים מאות מיליוני שקלים קואליציוניים עוברים באוטוסטרדה, בניגוד לדין. כרגיל, הייעוץ המשפטי אומר: זה לא תקין, זה לא באישור – מצפצפים על כולם.
זה היה אקורד הסיום של הקדנציה המדממת הזו, של השנים הכי קשות בתולדות מדינת ישראל. היינו מצפים שיהיו קצת ענווה, קצת בושה, קצת חרטה, קצת רצון לתקן, אבל באמת לא היה זכר לזה. המון המון יהירות. אני יודעת שהקואליציה הזו חושבת ש-100 ימים של קמפיין זה פרק זמן מאוד ממושך והציבור ישכח. הם בונים על זה שהציבור ישכח. אז אני אומרת לכם מכאן: הציבור לא ישכח את מה שאנחנו עברנו בשנים השחורות האלה גם לא עוד 100 שנה, לא 100 ימים. גם עוד 100 שנה לא נשכח את זה.
ואם חשבנו שמה שעברנו בשבוע הזה זה התחתית של התחתית, נקודת השפל, אנחנו חייבים לזכור שאם הקואליציה הזו תיבחר שוב, זו תהיה רק ההתחלה. אם יהיה להם את הכוח להוציא אל הפועל את כל התוכניות שלהם, מה שראינו השבוע יהיה רק ההתחלה. תחשבו, חוק השתמטות על מלא, עוד ועוד ג'ובים על מלא, שליטה דתית, הפרדה מגדרית. מה שראינו ברחובות של בני ברק עכשיו זה רק ההתחלה, והציבור חייב להבין את הסכנה הזו.
מה צחוק הגורל? דווקא הקואליציה הזו, שכל כך נלחמה באיתנות בית המשפט, שכל כך נלחמה בבג"ץ, בגלל המעשים הקיצוניים שלכם, עד כדי כך הפליתם בין דם לדם – דווקא עכשיו הציבור כולו מבין עד כמה חשוב שיש לנו בית משפט עצמאי וחזק, כי הגענו לנקודה שרק בית המשפט יכול להציל אותנו מהחקיקה המטורללת, הלא-שוויונית, הלא-הוגנת, הלא-מוסרית, הלא-ערכית, שהבאתם עלינו. איפה נשמע דבר כזה שרק עריק חרדי יהיה חסין מאכיפה פלילית ועל כל היתר חוקי המדינה יחולו? עכשיו הציבור הרחב מבין ורואה עד כמה חשוב שיהיה בית משפט חזק, כי אחרת אף אחד לא ירסן נבחרי ציבור לא סבירים כמוכם, לא מידתיים.
אגב, אני לא יודעת אם ראיתם את זה, אבל לפני בערך שבועיים היועצת המשפטית לממשלה הגישה את הדיווח העיתי שהיא מחויבת להגיש לבג"ץ באשר לאכיפת חוק הגיוס. הנתונים שם הם די מדהימים. שימו לב: 80% מהמשתמטים או מהאנשים שבדרך להיות משתמטים הם חרדים, אבל כשמסתכלים מי נעצרו על ידי המשטרה הצבאית, רואים שרק 10% מהם הם חרדים, זאת אומרת, 80% מהמשתמטים הם חרדים, אבל רק 10% ממי שנעצרו. זו המציאות – בסך הכול 32 כתבי אישום נגד חרדים. אנחנו מדברים על עשרות אלפי צעירים שלא התייצבו גם כשהייתה מלחמה של כמה שנים בשבע חזיתות – כולה כולה כולה 32 כתבי אישום. 16 חרדים נעצרו במבצעים שנעשו בחברה החרדית, והאמת שהרוב, 80, בסך הכול על הדרך תפסו אותם – משטרת התנועה, היו בנתב"ג. המשטרה, בפעילות השוטפת שלה, ראתה שמדובר במשתמט, והעבירה לטיפול המשטרה הצבאית. אז כל הסיפורים על זה שנכנסו לישיבות ועצרו אנשים – הכול פשוט לא נכון. אז זו המציאות.
אני רוצה לסיום להתייחס לעוד נושא. אני רוצה לרגע להרים את הראש מהבעיות השוטפות שלנו כאן במדינה ולפנות לאחים ולאחיות שלנו בגולה. אתם יודעים, בניו יורק, שזו העיר היהודית הגדולה בעולם, נבחר ראש עיר, בלשון המעטה נקרא לו לא ציוני גדול. ועדיין, רואים שהיהודים שחיים בניו יורק רואים סכנה יותר גדולה שמשפיעה על החיים שלהם מאיך שמתנהלת הממשלה פה ומראש הממשלה מאשר אותו ראש עיר, ממש. 59% מהם מחזיקים בדעה שלילית על ראש ממשלת ישראל לעומת 39% על ראש העיר, שהוא אנטי-ציוני מוצהר.
איך הגענו למצב הזה? איך הגענו למצב הזה? אולי שמעתם על המצעד שהתקיים בניו יורק, שאנשים עמלו עליו קשה מאוד כדי להביא עוד תמיכה למדינת ישראל. ואז, בלי הודעה מוקדמת, בלי מחשבה, בלי שיח, התייצב בראש המצעד השר סמוטריץ'. בדיוק מי שהכי מייצג את מה שהם לא מאמינים בו, את מה שהם רדופים בגללו, בא ונעמד ככה, בלי תיאום, בלי מחשבה, בראש המצעד, ועשה להם נזק אדיר, אדיר. כל מי שבא, נאלץ להתנצל, ממדני השתמש בזה אחר כך נגדם, ומי שבעיני יהודי ארצות הברית באמת מייצג את ההפך הגמור מכל מה שהם מאמינים בו – הם מאמינים בסובלנות והוא בכוחנות, הם מאמינים בשוויון והוא בגזענות, בכפייה אל מול חירות – הוא בא ופשוט הרס להם עבודה של תקופה כל כך ממושכת.
מכאן אני מבקשת למסור לאחיי ולאחיותיי בגולה, ובהם גם האחים והאחיות שלנו בניו יורק: אנחנו יודעים שאתם עוברים תקופה קשה. אנחנו נעבוד הכי קשה כדי להחליף את השלטון הזה, וביחד גם לשפר את המצב של היהודים בגולה. בואו, זה מחצית מהעם היהודי שסובל בשנים האלה, גם בגלל הדברים שאנחנו עוברים. תחזיקו מעמד. השינוי בדרך, אני מאמינה בזה, ונראה לכל העולם את פניה היפים של היהדות, את פניה היפים.
979 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.