אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, באמת, בצער, אנחנו יושבים כאן ומתווכחים. ויש ויכוח או יש איזו תהום שפעורה בינינו אם כן להצביע להארכת הגיוס או לא להצביע להארכת הגיוס. אבל אני רוצה להגיד לכל החברים מוועדת החוץ והביטחון ולכל חברי הכנסת שהצביעו כאן, שאמרנו לכם שההחלטה הנוראה הזאת, הגזענית, המפלה, שמערערת את עקרון השוויון במדינה הזו, היא החלטה שלא תחזיק בשום מקום. וכהרגלכם בקודש, גלגלתם עיניים לשמיים ואמרתם: אוה אוה אוה, במה אתה מאיים עלינו, בבית המשפט העליון? במקום הנורא הזה? במקום האנטי-דמוקרטי הזה? ואני שמח שבית המשפט החליט את מה שהוא החליט.
אילו צוק העיתים היה כזה קשה כמו שהוא עכשיו ואתם הייתם מצטרפים ונכנסים מתחת לאלונקה ולא מעיזים להעביר את החוק הזה, אז בוודאי ובוודאי שכולנו היינו כאן כמקשה אחת מצביעים. אנחנו מבינים את הכאב של צה"ל, אנחנו שומעים את הזעקה של הרמטכ"ל, בניגוד אליכם. וחבל שלא נמצא כאן יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שמן הראוי היה שממרום תפקידו – ואני רואה אותך, בועז; ממרום תפקידך תהיה זהיר יותר בכבודו של הרמטכ"ל. בשעה שאנחנו יושבים כאן, הרמטכ"ל נמצא עם חייליו, הבנים שלך, הבנים שלנו, הבנות שלנו. הוא יושב ומנהל מאבק הירואי על הגנתה של המדינה הזאת. זו לא חוכמה לשבת כאן על כיסאות העור שלנו, בתוך בית שנדמה לי עטוף במהגוני, כשיש לנו אוכל שם, ויש לנו קפה מתי שאנחנו רוצים, ואנחנו יכולים לשים את הראש, ולהצליף בו ללא רחם, ולסמן x על מצחו ולהגיד לו: הגם אתה קפלניסט? הגם אתה שמאלן?
היינו עדים לוויכוחים עם רמטכ"לים, היינו עדים למתחים – זה לגיטימי, וטוב שזה קורה – אבל לא היינו עדים להשתלחות חסרת תקדים בכל מה שקשור לצה"ל ולמפקדים הקדושים האלה. אלה שהם הכהונה של הצבא, אלה שנותנים את נשמתם, הופכים כאן למשיסה, וכל אחד מכם קם בוועדת החוץ והביטחון ויורה עליהם, והם כאלה וכאלה. אין כבוד לשום דבר.
אדוני הרמטכ"ל, אני באמת מבקש להעביר לך סליחה, הגם שאנחנו לא אמרנו את זה, אבל כחבר כנסת אנחנו מחויבים, ולכן, אנחנו מבקשים ממך ומכל חיילי צה"ל סליחה, ובתפילה גדולה מאוד שהאמירות האלה לא יישמעו יותר בכנסת ישראל. מותר לך להרים דגלים אדומים ומותר לך לזעוק לשמיים, כי אם יקרה משהו, אז אותם אלה שמלגלגים ישאלו אותך למה לא דיברת ואיפה היית. הגב שלנו מצולק מ-7 באוקטובר, שגם אז חלק מכם הולך כאן עם תחושה שהצבא לא התעורר, הרמטכ"ל לא משך לו בשרוול, אף אחד לא העיר אותו. תמשיך לזעוק את הזעקה שלך. תתעלם מהקולות הבוטים, חסרי התכלית. יש כאן הרבה מאוד חברי כנסת מהאופוזיציה וגם מהקואליציה שנותנים לך גיבוי ומכבדים אותך ואת חייליך ואת מעשיך. המשך להגן על מדינת ישראל. תודה, אדוני.
413 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.