אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה אקורד הסיום הכי עלוב שיכול להיות לכנסת הזאת, כנסת במשמרת של קואליציית 7 באוקטובר, אות קין, עם חוק הכבדת הנטל למי? לציבור שכבר משרת. פשוט לא ייאמן. סופית פיצלתם את העם לשניים, למשרתים ולמשתמטים. התחלתם את השבוע עם השתמטות המונית – עם חוק-יסוד: לימוד תורה, שזה מטרייה, מטריית הגנה, כיפת ברזל להשתמטות, המשכתם עם פטור ממעצר לעריקים, באופן גורף, כמובן, ורק חרדים, ואתם מסיימים עם חוק הכבדת הנטל על מי שנושא בנטל, על אותם לוחמים שלנו בסדיר. וזה לא שמאריכים להם רק בסדיר, כי ברור לחלוטין שאותם אלה שמאריכים להם בחודשיים היום בסדיר, במסגרת הוראת שעה של חמש שנים, דקה אחרי זה במשך שלושה עשורים יצטרכו לעשות מילואים ועוד מילואים ועוד 120 ימים ועוד 120 ימים, ככה במשך שלושה עשורים. זאת אומרת שהכבדת הנטל במילואים זה מוצמד לצו 8 שיבוא מייד אחרי, יום אחרי שאותם לוחמים ישתחררו מסדיר.
וכל זה למה? כי אתם כל כך עלובים, שבמשך שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, כשהמציאות טפחה על פנינו, לא הצלחתם להביא לכאן חוק גיוס. 86 דיונים, שני ראשי ועדה, עוד דיון ועוד דיון, ומה הלך והתחזק? לא הגיוס – ההשתמטות. מיסדו פה מעמד מיוחד למשתמטים. זה התוצר של כל הדיונים האלה: אפס גיוס – מקסימום השתמטות. במקום להכריע את ההשתמטות, ההשתמטות הכריעה את כל הקואליציה הזאת.
וברור לחלוטין שמדובר בכלים שלובים. הרמטכ"ל מתחילת הדיונים עצמם אמר שלושה דברים: אני מבקש שלושה חוקים: חוק גיוס, הסדרת שירות המילואים במסגרת חוק והארכת שירות בהתאם לכל ההסתברויות האלה. זאת אומרת שאם היינו בסוף - - -
נכון, אם היינו בסוף מסדירים את סוגיית הגיוס, יכול להיות שלא היינו בכלל במעמד הזה. אבל כאן יש עולם הפוך. עולם הפוך. והניתוק והניכור והזחיחות של כל מי שיושב בצד הזה, שהוא שותף מלא, שותף מלא להכבדת הנטל על אותם לוחמים עזי נפש שנמצאים עכשיו בשדה הקרב. אתם פשוט התנתקתם מהעם, זה מה שקרה לכם.
אתם תחטפו כל כך חזק בבחירות האלה. אתם לא סתם בכל הסקרים מדממים מנדטים, כי העם רואה לכם – רואה מה שאתם עושים, רואה את הפיצול הזה של העם לשניים. זה מה שעשיתם. הייתה לכם הזדמנות לצופף שורות, אבל פיצלתם את העם לשניים, והפכתם אותנו למעמד של פריבילגים, כאלה שלא משרתים, ולמעמד של כאלה אנטי-פריבילגים, שחייבים לשרת, חייבים להתייצב בסדיר, במילואים, יותר משני עשורים, להמשיך להתנדב בגיל 50, בגיל 55. ככה, ככה זה: ציבור אחד שיעבוד קשה, וציבור שני שייהנה ממנעמי השלטון.
כל השבוע המבזה שהיה פה עכשיו כאילו לקוח מתיאטרון האבסורד. מה שקורה פה – אבסורד יותר גדול מזה אין. תודה רבה.
405 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.