ידידי, מי השר שבאולם?
יש לי שר? אין לי, אז בוא נמתין לשר.
למה לא צריך להמתין?
מה זאת אומרת? צריך להמתין. אני רוצה לדבר בפני שר.
נו, אז?
אז אני מבקש שכשהשר - - -
לא, הזמן שלי לא רץ.
אדוני היושב-ראש, הנוהל כאן בבית, תאמר לך סגנית מזכיר הכנסת - - -
ברגע שיהיה כאן שר. תודה.
בסדר, רק תאפס לי את הזמן.
אין לך ברירה. טוב.
תן לי להתחיל דבר.
אדוני.
אתה יכול לדאוג שאני אדבר? טוב.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הייתי אומר "מכובדי השר", אבל אין שר.
הכול בסדר.
ככל הנראה, מחר או ביום ראשון, יופיע משיח בן דוד. כנראה, אדוני השר, השר אליהו, אמרתי שיש סיכוי ממשי שמחר או מקסימום ביום ראשון המשיח יגיע. למה?
לא. ראיתי הרבה חמורים. אף אחד מהם, דרך אגב, לא לבן, אבל בגמרא כתוב שבתקופה שלפני ביאת בן דוד, החוצפה תגיע לרמות חסרות תקדים, נכון? זהו, הבושה תעלה מן הארץ. מסתכלים על השבוע הזה, ואין מסקנה מלבד העובדה שמשיח בדרך, כי שיאי החוצפה ששברתם בשבוע הזה בכנסת, השיאים הללו לא נשברו כאן מעולם.
יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מביא באותו שבוע, במרחק 72 שעות, חוק אחד שנותן פטור ל-60,000 משתמטים ומונע את הפעלת החוק בעניינם, עוברות 72 שעות, ואותו אדם מעז לעמוד כאן בצביעותו וחוצפתו ולהאריך את השירות הצבאי של הילדים והנכדים שלנו. ומציג את זה כאילו דא, כבר 30 חודשים דפק הפז"ם; עוד חודשיים – מה קרה? מה קרה? אני אומר לך, מר ביסמוט, מה קרה: אלפי חיילי צה"ל לא יתחילו את שנת הלימודים האקדמית. אלפי חיילים אחרים יוותרו על הטיול הגדול. אלפי חיילים שמגיעים ממשפחות שלא יכולות לתמוך בהם כלכלית יפסידו חודשיים של עבודה. ומי יודע, מר ביסמוט, כמה חיילים ייפצעו או חס וחלילה יאבדו את חייהם בחודשיים שאתה סידרת להם כי לא טיפלת בגיוס לצבא של עשרות אלפי משתמטים.
עכשיו תראו, חברים וחברות, בצדק, השמות הכי פופולריים בנאומים שלנו, חברי האופוזיציה, בשבוע הזה של החוצפה הגדולה, של השוד הגדול, השמות הפופולריים היו נתניהו, גולדקנופ, ישראל כץ, שר הביטחון שלוחץ את ידיו של היהודי מהדנובה, השר קרעי, וכמובן, מי שחזר לחיינו בסערה, אריה דרעי. ארבע שנים לא רואים את המשתמט מעבודה, ופה הוא מגיע בשבוע האחרון, מתהלך פה כטווס. אבל אני רוצה לומר לכם משהו, חבריי וחברותיי, ובעיקר לציבור הישראלי: אסור לנו לדבר רק על דרעי ונתניהו. צריך לדבר על הביסמוטים. צריך לדבר על הביסמוטים, כי בלי הביסמוטים אין נתניהו ודרעי, ובלי החוצפה והצביעות של הביסמוטים ובלי ההפקרות של הביסמוטים ובלי הבוגדנות שלהם בחיילי צה"ל, נתניהו ודרעי לא היו יכולים לחגוג כאן.
באגדה הידועה על קמצא ובר קמצא, האשמים בחורבן ירושלים זה לא אותו בעל בית שהתנהג בגסות לאורח, זה החכמים שישבו שם ושתקו. הם האשמים, שמעתם, שתקני הקואליציה? הם אלה. עליזה, גם את, מה לעשות? כולכם שתקני הקואליציה שלא ידעתם למתוח קו.
לא שתקנית, בעניינים הללו של מוסר ועתיד הילדים והנכדים שלנו – שתקנית גם שתקנית. אבל תעזוב את עליזה האהובה שלנו, ביסמוט - - -
תעזוב, את עליזה כולנו אוהבים. ביסמוט, אתה שומע? אתה החכמים שישבו בסוכת קמצא ובר קמצא.
אתה זה שהיית יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון והפכת אותה לוועדת ההשתמטות. אתה זה שתבקש שתמונתך תהיה תלויה על הקיר שם לצד ענקי הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ומה אתה תעשה שם, אביר ההשתמטות - -
- - אביר הליקוק למר נתניהו, המשת"פ של דרעי ושל גולדקנופ? בוא, בוא, תבקש הודעה אישית. בוא, תבקש הודעה אישית.
אז אני מסיים.
תקשיב טוב, מר בועז ביסמוט, גם אלף הודעות אישיות לא יסירו את חרפתך השבוע הזה.
אוי לנו מהביסמוטים לא פחות מאשר אוי לנו מהנתניהוז ומדרעי.
566 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.